חוויית ספא ייחודית בצפון איסלנד 🌋

רוב המטיילים באיסלנד לא הבחינו בכך, אך מאז הקריסה הכלכלית של איסלנד בשנת 2008, האי שרוי בהלם. השוק הראשוני הגדול, התחלף במהירות לתסכול וזעם. הזעם והכעס יצאו החוצה ואיסלנד, האי השקט והשלו חווה עשרות הפגנות אלימות בכיכר המרכזית של הבירה רייקיאוויק. הכללים נשברו ומעשי ונדליזם נגד בית הפרלמנט (האלת'ינגי), תקיפת מכונית השרד של ראש הממשלה דאז גייר הרדה ע"י המון זועם ומריחת צבע על בתים ומכוניות של אנשים שנתפסו כאשמים במחדל היו רק חלק מהפעולות שננקטו ע"י המפגינים המתוסכלים.

בית הפרלמנט

האזרח הפשוט חש מרומה ובצדק. עשרות שנים של פריחה כלכלית אדירה התרחשה משום שכוחות משולבים של בעלי הון ושלטון בחשו מתחת לפני השטח ועשו בכלכלת איסלנד כבשלם ולבסוף כשמגדל הקלפים קרס, מי שנותר אחרון לשלם את החשבון זה האזרח הקטן. החגיגה נגמרה בסטירת לחי מצלצלת לפרצוף של כולם, עכשיו צריך לחפש את האשמים. ציד המכשפות התחיל ונכון לעכשיו (אפריל 2010) עדיין לא הסתיים.

עם קטן גדול

הסיפור של איסלנד בעשרים שנה האחרונות הוא סיפור מהאגדות שהסתיים בצורה טראגית. עם קטן וצנוע עם רגשי נחיתות מול האחים הגדולים מאירופה, החליט להחזיר עטרה ליושנה ולהפיח רוח חדשה במסורת הוויקינגית שנושבת באפו של כל אדם איסלנדי. אותם כובשים של ימי הביניים הידועים באכזריותם, שלא בחלו לצאת למסעות כיבוש, ביזה והרס תמיד היו מקור גאווה לעם האיסלנדי. אם נשאיר את סיפורי האכזריות בצד, העם האיסלנדי רודף השלום מזדהה עמוקות עם רוח האומץ של אבות אבותיו.

האיסלנדיים, עם קטן של דייגים ואיכרים המונה סך הכול 320,000 נפש, ללא תרבות אנושית משמעותית. יכול לזקוף לזכותו את ספרות הסאגות הייחודית שנכתבה בין השנים 900-1200 לספירה. באיסלנד אין מבנים מונומנטליים, טירות או מעשי ידי אדם אשר האיסלנדיים יכולים להתגאות בהם. גאוותם היא בכושר שרידותם ועמידתם האיתנה מול איתני הטבע במקום יחסית דל במשאבים ומזון.

"הפלא האיסלנדי"

"הפלא האיסלנדי" הוא תהליך שחולל מהפכה בדרך החיים של העם האיסלנדי בשנות ה-90 של המאה ה-20. מהלך שהוביל את איסלנד, אותה מדינת דייגים קטנה וענייה, לראש טבלת המדינות בעלות התמ"ג הגבוה ביותר בעולם. בנקים וחברות איסלנדיות טיפחו בינם לבין עצמן את גאוות "הנמר הוויקינגי" היוצא לכבוש את העולם כאשר בידו מטבע קטן (הקרונה איסלנדית) ושוק כלכלי בועתי שהיה אז נתון למניפולציות כלכליות ע"י אליטות קטנות וחמדניות.

במשך מספר שנים זה עבד, ערכה של הקרונה האיסלנדית הרקיע שחקים והיא נסחרה בשערים גבוהים מאד מול שאר המטבעות הזרים. האיסלנדיים התמימים נתונים למטח פרסומות מהבנקים בבעלות האליטות, עודדו את האזרחים לקחת הלוואות ענק בצמוד למטבע זר. אנשים שעד לא מזמן היו איכרים פשוטים או נותני שירותים עם משכורות ממוצעות החלו למשכן את בתיהם ולצאת למסעי קניות מחוסרי רסן במדינות אירופה השונות. כל זאת כאשר ערך הקרונה הגבוה משמש כעוגן יציבות שעליו מתבסס כל המהלך.

המשבר הכלכלי העולמי

ממש חודשים ספורים לפני המשבר כאשר כלכלת איסלנד כולה כבר הייתה ממושכנת בבנקים רבים ברחבי העולם. בא המיתון הכלכלי העולמי ואתו הקריסה הפתאומית אך לא המפתיעה של הכלכלה האיסלנדית. כהרף עין ממש, מצאו עצמם האיסלנדיים עם חובות ענק שידרשו עשרות שנים לכלכלה כל כך קטנה להחזיר. העובדה האמתית שממנה בחרו איסלנדיים רבים להתעלם במשך זמן כה רב, היא שמלבד דיג, תיירות ויצוא אלומיניום אין למדינה האיסלנדית הכנסות נוספות. מדינה שתלויה במספר כה מצומצם של מקורות הכנסה פגיעה הרבה יותר. קריסת המטבע המקומי, הפך את המחירים במשק. מחירי המצרכים בשוק שלמעלה מ-90% ממנו תלויים ביבוא, הרקיע שחקים והאזרחים שכבר ממילא נותרו עם חובות ענק, הפכו לקורבנות של מיתון עמוק, אבטלה ודיכאון לאומי.

ניצנים של תקווה

שנתיים אחרי. הסיפור האיסלנדי מראה סימנים של התאוששות ותקווה. השלטון התחלף לאחר הפגנות הולכות ונשנות שזכו לכינוי "מהפכת הסירים". המצוד האיטי אך העקבי אחר האשמים במחדל נמשך והחלשות המטבע המקומי הפך את איסלנד מאחת המדינות היקרות בעולם למדינה בעלת טווח מחירים אירופאי ממוצע. התיירות פורחת, שנת 2009 הייתה שנת שיא בכמות התיירים הזרים שנכנסו למדינה והיד עוד נטויה. הממשלה הנוכחית החליטה לנצל את תזרים מזומנים זר שהמדינה כל כך צריכה והחלה לשווק את איסלנד בצורה אגרסיבית. קיים סיכוי גדול שהמשבר הנוכחי יוביל את המדינה הקטנה להערכות מחודשת, בדיקה עצמית ועלייה על דרך חדשה של התאוששות וצמיחה. קוטנה של הכלכלה שהיה בעוכריה, יכול לשמש גם כקרש קפיצה להתאוששות מהירה. יש תקווה וגם אנליסטים צופים שכלכלת איסלנד תתאושש בסופו של דבר.

ההתפרצות ששיתקה את העולם

ואז באה הפתעה נוספת, הר הגעש אייפיאטליוקול בדרום איסלנד החליט פתאום להתפרץ ושיתק את כל אירופה. שבועות ספורים לפני הפתיחה הרשמית של עונת התיירות באיסלנד, נוחתת על איסלנד מכה נוספת. תיירים רבים שסימנו את איסלנד כיעד לקיץ 2010 החליטו לבטל. לפי הנתונים האחרונים רשויות איסלנד צופים ירידה בכמות התיירים השנה, לאחר שנרשמו ביטולים רבים בסוכנויות נסיעות ברחבי העולם. דווקא בזמן כה קריטי, איסלנד שוב מוצאת עצמה נתונה לחסדי הטבע.

הרוח הוויקינגית

נראה שעכשיו גלגלי ההיסטוריה מסתובבים על צירם ואיסלנד עומדת בפני התחלה חדשה. משבר כלכלי, בידוד גאוגרפי וטבע הפכפך מחזירים את האיסלנדיים למציאות הידועה והמוכרת. כמו בעבר כך גם היום, שוב הרבה תלוי באותה רוח ויקינגית של אומץ ועוז רוח שמאפיינת את האיסלנדיים ושהם כל כך גאים בה.

ההיסטוריה של ההתיישבות באיסלנד קצרה יחסית לשאר האומות באירופה, ומתחילה בערך בשנת 870 לספירה עם תחילת ההתיישבות באיסלנד. קצרה ככל שהיא, ההיסטוריה של איסלנד מרתקת, כיוון שבמשך תקופה קצרה התפתחה באיסלנד חברה ייחודית , ושונה מאוד מהחברה בתקופה המקבילה באירופה. הסיבות להתפתחות חברה ייחודית זו נעוצות במידה רבה בנסיבות שהביאו את המתיישבים הראשונים להגיע לאיסלנד, ואופי המתיישבים.

המידע הכתוב הקיים בימינו על תחילת ההיסטוריה האיסלנדית מבוסס של שני מקורות : "ספר האיסלנדיים" (באיסלנדית Íslendingabók)  שנכתב ב 1130 לערך על ידי ארי ת'ורגילסון "המלומד" (the Learned Ari Þorgilsson), ו"ספר ההתיישבות" (באיסלנדית  Landnámabók) .קיימות  מספר גרסאות לכתב היד, המוקדמת ביותר היא בערך מ1275. על פי ספרים האלה נורדיים גילו את איסלנד והתישבו בה החל מ870 .הסיבה לעזיבת סקנדינביה הייתה סכסוכים בין העוזבים לבין המלך הארולד "יפה השער"  (Haroid Fairhair), שבאותה תקופה איחד את נורבגיה  לממלכה תחת שלטונו. מלבד שני ספרים הם , קיימות סאגות רבות, המתארות את קורות המשפחות השונות, ושושלות היוחסין שלהן, שהגיעו לאיסלנד בתקופה של 60 שנה, המכונה תקופת ההתיישבות. המשפחות שהגיעו היו מבוססות, בעלות יכולת כלכלית לעשות את המסע בין ה1000 ק"מ מחופי נורבגיה לאיסלנד, ולהעביר אליה את משפחותיהם, חפציהם ובעלי החיים שלהם.

העדויות הארכיאולוגיות תואמות את הסיפור במקורות אלה: נורדיים, בעיקר מנורבגיה ישבו את איסלנד לפני שנת 900. גם התפתחות הטכנולוגיה וההתקדמות במחקר הגנטי אפשרו לבחון מחדש את הסיפורים על מוצאם של האיסלנדיים וגילו כי מבחינה גנטית הם במידה רבה נכונים. בנוסף העלו המחקרים פרטים מעניינים נוספים על אבותיהם של האיסלנדיים.

הנורדיים שהגיעו לאיסלנד מצאו ארץ שאינה מיושבת מלבד קומץ נזירים נוצרים ששהו בה . הנזירים עזבו את איסלנד לאחר מפגש עם הנורדיים הפאגאניים , מכיוון שלא רצו כל מגע עם כופרים. בעוזבם את איסלנד הם השאירו ספרי תפילה, פעמונים וחפצי קודש אחרים. לא נמצאה אף עדות ארכיאולוגית לכך, אך ניתן למצוא אזכור בכתבי מלומד אירי בשם דיקוילוס (Dicuilus) , בספר משנת 825 המתאר ממפגש עם נזירים, שבאו מארץ שבה השמש בקיץ כל כך בהירה, "שניתן לראות את הכינים על הבגדים". יש המזהים בארץ זו את איסלנד.

מי היו אותם נורדיים שישבו את איסלנד?

בשמונה ביוני שנת 793 לספירה, הגיעה קבוצה קטנה של פושטים נורדיים למנזר באי לינדיספארן (Lindisfarne), הנמצא באזור חופיה המזרחיים של האי הבריטי. אירוע זה של פשיטה, שוד, ורצח הדהים את אירופה הנוצרית וסימן את ראשיתה של התקופה הוויקינגית שנמשכה עד לשנת 1050 לערך. אך למען האמת הנורדיים , המכונים ויקינגים, הגיעו לרחבי אירופה למטרות שוד אך גם למטרות סחר כבר במאות החמישית והשישית לספירה.

מרבית הנורדיים היו חקלאים ויורדי ים, שהתפרנסו בעיקר מגידול צאן, דיג, ומסחר. השם ויקינג נגזר ככל הנראה; מן המילה "ויק" (vik) שפירושה מפרץ, ופירושו "איש המפרץ", או יורד ים. הוויקינגים אכן היו יורדי ים מצטיינים. מלבד יכולת ניווט ללא מפות וכלי מדידה, הם פיתחו דגמים ייחודיים של ספינות שאפשרו להם לצאת למסעות ארוכים בים למטרות מסחר. ספינות אלה נקראו קנור, והן היו קצרות עם דופן גבוה ומפרש רבוע אחד שאפשר הפלגה בעזרת רוחות. ספינות אלה היו מצוידות היטב למטרת העברת אנשים, משק בית, וחיות. והן שמשו את הוויקינגים גם לצורכי הגירה.

כתבי היד באירופה, המספרים על אירועי הפשיטה, השוד והגזל מתארים את הוויקינגים כלוחמים אכזריים וצמאי דם, חסרי תרבות ויראת שמים. אך הוויקינגים לא היו חסרי תרבות כלל וכלל. הם היו בוני ספינות מיומנים, חרשי ברזל ואומנים כפי שמעידים עיטורי חרבות, תכשיטים וסיכות שנמצאו בקברים. הם העריכו שירה ומספרי סיפורים והותירו לעולם את
, אוסף פרוזה העשיר ביותר שסופר ונכתב בימי הביניים הם חיו בכפרים וקיימו חיים חברתיים, שהושתתו על חוקים. במידה רבה החברה הוויקינגית הייתה מתקדמת יותר מהחברה הנוצרית, בעיקר ביחסה לנשים וזכויותיהן.

תקופת ימי הביניים הייתה תקופה אלימה באופן כללי. החל מאלימות בין שכנים, דרך מקרי שוד בדרכים, פשיטות בין כפרים שכנים, וכלה בין אצילים ושליטים מקומיים. המוות היה אורח קבע גם בדמות מחלות, אסונות טבע, ואלימות במשפחה. ובכל זאת הוויקינגים זכו להיכלל בין דפי ההיסטוריה כאלימים ואכזריים במיוחד. את הסיבה לכך ניתן לקשור במידה רבה לתשובה לשאלה: מה הביא את הנורדיים לעזוב את ביתם וליישב מקומות חדשים?

מה הביא את הנורדיים לעזוב את ביתם?

החל מנפילת האימפריה הרומית החל תהליך של שינוי חברתי בסקנדינביה: כוחם של המנהיגים גדל, ותחת השפעתם כללה מספר הולך ורב של אנשים. המסעות לצרכי מסחר ולצרכי מלחמה התרבו, והתפשטו למרחקים גדולים יותר. תהליך זה היה אומנם הדרגתי, אבל במאה ה-9, ניתן לראות קפיצת מדרגה בהתפשטות הסקנדינבית :מספר ההתקפות גדל בצורה משמעותית והלוחמים היו מאורגנים ומקצועיים יותר. החלה התיישבות קבע או מחנות למשך החורף במקומות רבים.

תהליך זה של ריכוזיות הכוח הביא בסופו של דבר להקמת הממלכות הדנית, הנורווגית והשוודית במאות ה-10 וה-11, תהליך זה גרר ירידה במספר מנהיגים המקומיים ובירידה של כוחם. בעוד שבעבר היו מנהיגים מקומיים רבים עצמאיים, כעת נדרשו הם לציית למלך אחד. מנהיגים שכוחם ירד או הסתכסכו עם המנהיג המרכזי בחרו לנסות את מזלם כוויקינגים – יורדי ים לוחמים. בחירה זו העמידה בפניהם את הסיכוי לחזור לביתם עטורי עושר (שלל הביזה) וסיפורי גבורה, או להשקיע את הונם בחקירה ובהתיישבות במקומות חדשים, הרחש מהשפעת המנהיג המרכזי. הישוב של איסלנד התבצע בתקופה שבה נוסדו קולוניות סקנדינביות גם באיי פארו, האיים ההיברידיים, אירלנד והאי הבריטי.

הסאגות האיסלנדיות מתארות את ההתיישבות באיסלנד כתוצאה מאיחוד נורובגיה תחת שרביטו של הארולד יפה השער, המתואר כרודן.  המתיישבים מתוארים כמנהיגים, בעלי אמצעים. הסברה כי מנהיגים מקומיים יעזבו את נחלתם, ועוזרם כדי ליישב אר לא נודעת היא אינה סבירה, אך בהחלט יתכן שאנשים כאלה ישקיעו הונם בארגון משלחות וישוב מאחזים באדמות חדשות. השתתפות המשלחות אלה הביאה כבוד, הגדילה את הונם הפוליטי כמו גם את הונם החומרי.

העדויות מראות כי בתקופה זו מספר רב של אנשים – אלפים – נעו בספינותיהם על פני הימים ועסקו במלחמה, פשיטות וביזה. ויקינגים אלה היו יורדי ים מקצועיים שעסקו בכך במשך שנים על גבי שנים. אומנם חיו של יורד הים היו מסוכנים, ורבים מצאו את מותם במלחמה או בטביעה, אך אותם יורדי ים שהגיעו ל"שיבה טובה" ולא יכלו עוד להילחם ולשוט, נזקקו למקום להתיישב בו. האפשרות של להתיישב במקום חדש, הייתה לעיתים קרובות האפשרות היחידה. יתכן אף כי מארגני משלחות, בדומה לשיטה הנהוגה הייתה בלגיונות הרומאים, פיתו לוחמים להצטרף אליהם בהבטחה שלכשיפרשו, הן יקבלו חלקת אדמה. מרגע שהוקם ישוב, והחל לשגשג הוא משך אליו מתיישבים חדשים.

נקודה נוספת שיש להביא בחשבון היא המשאבים שהיו לאיסלנד בתקופת תחילת ההתיישבות. איסלנד שגילו המתיישבים הייתה שונה מאוד מאיסלנד של היום. האי היה מיוער ברובו וירוק. המתיישבים גדלו בו כבשים, יצרו ויצאו צמר, כרו ויצאו גופרית. משאב אחד היה כך נראה פופולרי במיוחד – חטי ניבתן. במאות התשיעית והעשירית חלה עליה בביקוש לשנהב החטים. חטי הניבתן נחשבו לאיכותיים פחות מחטי פילים, אולם באותה תקופה חטי פילים נעשו נדירים, דבר שהביא לעליה בביקוש ובמחיר השנהב. מלבד השנהב, שומן הניבתן שימש למאכל ומאור, והיו שימושים רבים לעורות. הניבתן היה נפוץ לחופי החוג הארקטי ובכלל זה מערב נורבגיה ואיסלנד, והמנהיגים המקומיים נהגו לסחור בעורות ובשנהב. העדויות מראות כי הארולד יפה השיער השתלט על נתיבי הסחר של נורבגיה, ובכך גם על המסחר בתוצרי ניבתנים. המנהיגים שישבו את איסלנד, פתחו גישה חדשה לניבתנים, לדרכי סחר, ולעושר.

המתיישבים הראשונים בכתבי היד – מיתוסים או מציאות?

ספרי ההתיישבות מספרים על התושבים הראשונים, ומביאים איתם אזכורים למנהגים הוויקינגיים, ולנסיבות שהביאו להגעתם. הגרסאות השונות חלוקות מעט ביניהן על הכרונולוגיה של המתיישבים הראשונים אבל הסיפורים דומים.

הגרסאות השונות מזכירות סדר שונה מספר אנשים: נורדיים בהנהגתו של הוויקינג נאדאדור (Naddoddr), במסעם מנורבגיה לאיי פארו הוסטו ממסלולם והגיעו לפיורדים המזרחים של איסלנד. הם לא ראו שם סימן חיים אנושי. כשהפליגו משם באביב ירד שלג, והם כינו את הארץ "סניילנד "– ארץ השלג. הנורדי נוסף שביקר באיסלנד היה ויקינג שוודי בשם גארדאר סוואווארסון (Gardar Svavarsson), שבא לחפש את ארץ השלג. בעוד שספינתו של גארדאר מפליגה סביב לאי, השתחררה אחת מהסירות ובתוכה אדם בשם נאטפארי (Náttfari), ולפי אחת הגרסאות עבד ושיפחה והם היו המתיישבים הראשונים באיסלנד.

הנורדי הבא שהגיע בחפשו אחר ארץ השלג היה פלוקי (Flóki Vilgerðarson) , המתואר כ"ויקינג דגול" וסיפורו התרחש באזור הפיורדים המערביים. הוא שחרר עורבים שינחו אותו בדרכו ליבשה, ולכן כונה פלוקי העורב – הראפנאפלוקי . במשך החורף חיות המשק של פלוקי מתו, ובאביב, שהיה קר, טיפס פלוקי על ההר הקרוב וראה מעברו השני פיורד קפוא, שעל שמו פלוקי ואנשיו כינו את האי איסלנד, ועזבו את המקום. לפלוקי לא הייתה מילה טובה לספר על איסלנד, אך אחד מבני ציוותו ציין שהיו בה טוב ורע, ואחר ציין ש"חמאה נטפה מכל עלה של עשב".

שתי הגרסות תמימות דעים לגבי המתיישב הבא – אינגולפור (Ingólfur Arnarson) , והן במידה רבה מכתירות אותו כאבי האומה.

פסל של אבי האומה האיסלנדית

אינגולפור והלגה היו ילדיו של אורן (Oern) ולייפור (Hjörleifr Hróðmarsson) היה קרוב משפחתו, וחברו הטוב. הסבים שלהם היו אחים שעזבו את מקום מגוריהם בעקבות סכסוך אלים שהסתיים ברצח והתיישבו בדאלספיורד , בממלכתו של הדוכס אלטי. לייפור ואינגולפור היו חבריהם למלחמה של שלושת בניו. במשתה נתגלה סכסוך בין לייפור לבין אחד מבניו של הדוכס לגבי הזכות לשאת את הלגה, אחותו של אינגולפור. הסכסוך הסתיים במותו של בן הדוכס. על מנת לפצות את הדוכס, הם נתנו לו את כל רכושם, ועזבו את נורבגיה, במטרה להגיע לארץ הקרח, שתיאור פלוקי. הם אכן מצאו את איסלנד, שהו בה זמן מה, וחזרו לנורבגיה כדי להתארגן להתיישבות קבע באיסלנד. לייפור נשא את הלגה לאישה, ויצא לפשיטה על אירלנד. הוא חזר משם עם חרב, שזכתה אותו בשם לייפור-חרב :היורלייפור ועבדים איריים. לאחר שובו הם יצאו למסע ההתיישבות באיסלנד. לפני היציאה למסע אינגולפור התפלל לאלים והקריב מנחה להצלחת המסע, ואילו היורלייפור אחיו לא טרח לעשות זאת. כאשר התקרבו לאיסלנד זרק לים  אינגולפור שניים מקורות העץ של כיסאו, ונשבע להתיישב במקום שבו הם ישטפו לחוף. את החורף הראשון בילה בלשון יבשה בחוף המזרחי, ליד סקאפטאפל. היורלייפור התיישב באזור הדרומי יותר.

לאחר החורף שלח אינגולפור את עבדיו לחפש את קורות העץ. הם גילו שעבדיו של היורלייפור רצחו אותו, החריבו את ביתו וברחו עם נשות המשפחה לאי קטן לחופי איסלנד. אינגולפור יצא למסע נקמה, תפס את העבדים ושחרר את הנשים. הוא קרא לאי על שם העבדים, שהיו איריים – וסטמאן Westmann , כלומר אנשי המערב. אינגולפור תלה את חוסר מזלו של חברו, בכך שלא התפלל לאלים לפני היציאה למסע. את החורף השני בילה אינגולפור בחוותו של חברו. לאחר החורף השלישי מצאו עבדיו את קורות כיסאו באזור רייקיאוויק, ושם הוא התיישב.

בנם היה ת'ורסטיין, שיסד מועצה באזור רייקיאוויק, שקדמה לאלת'ינגי, המועצה הכלל איסלנדית, בת'ינגווטליר  (Thingvellir). נכדו וננו היו יושבי ראש המועצות. אינגולפור למעשה יסד אצולה מקומית.

אזכור שמו של אינגולפור כמתיישב הראשון באיסלנד בגרסאות מאוחרות יותר של "ספר ההתיישבות", "ספר האיסלנדיים" ובתיאור של היסטוריון נורווגי בשם תיאודוריקוס משנת 1180, נראה שאכן אדם בשם אינגולפור היה המתיישב הראשון באיסלנד.

ספר ההתיישבות מציין שהמשפחות שהתיישבו ראשונות באיסלנד, שלחו נציגים למועצה, וניהלו ביחד את עניני המדינה, היו ברובם צאצאיהם של אדם אחד : ביורו בונה (Bjorn Bona). אם בוחנים את מוצא משפחות אלה, ואת העובדה שאינגולפור לא שייך אליהם, בהקשר של הסיבות שגרמו למשפחות אלה לעזוב את נורבגיה מלכתחילה , ניתן לשער שהבחירה בדמותו כמייסד האומה היא כדי להדגיש את רעיון חלוקת השלטון בין מספר משפחות: אינגולפור נבחר כדי לייצג את הקמתה של חברה חדשה, עם ערכי העבר , שבהם יש מקום לשוויוניות בין קבוצת ראשי משפחות ואין משפחה אחת חזקה שלטת. צאצאיו הגשימו רעיון זה על ידי הקמת המועצות הכלל –איסלנדיות, האלת'ינגי.

המחקר הגנטי

האיסלנדיים נחשבו לאוכלוסייה הומוגנית מבחינה גנטית עקב בידודם על האי במשך תקופה ארוכה, ובזכות העובדה שהם כולם צאצאים של כמה משפחות מתיישבות .סיבה זו והעובדה שקיים תיעוד גנאלוגי נרחב של תושבי איסלנד הפכו את איסלנד למוקד מחקר גנטי של חברות תרופות ומוסדות אקדמיים.

התפתחות המחקר הגנטי בעשרים השנים האחרונות ביחד עם מיפוי הגנים האנושי אפשר לאשש את הסברה העולה מכתבי היד ומרישומי האוכלוסין על מוצאם של האיסלנדיים. הסאגות מזכירות לעיתים קרובות את העבדים האיריים או האנגלים של האיסלנדיים, שמאוחר יותר השתחררו, וצאצאיהם התערבבו בסקנדינבים ואת הוויקינגים שחזרו ממסעותיהם עם נשים איריות ואנגליות.

אומנם תוצאות המחקר אכן תואמות את סיפורי הסאגות , אך נראה כי לאוכלוסייה האיסלנדית יש אבות מגוונים יותר.

במחקר גנטי משווים קבוצות של צירופים גנטיים המצויות על הכרומוזומים בין אוכלוסיות שונות. בדיקת כרומוזום Y , הנישא אך ורק על ידי גברים, מתארת את שושלת היוחסין מצד האב, ואילו בדיקת ה- DNA המיטוכונדרי, המצוי בגרעין התא, ומועבר מאם לצאצאיה , נותנת מידע על השושלת מהצד הנשי שלה.

מחקר חדש מראה שחלק קטן מהאיסלנדיים בימינו נושאים קטעי DNA מיטוכונדרי המשויך לתושבי אמריקה. על פי אותו מחקר קטעי DNA אלה מועברים מאם לילדיה באיסלנד לפחות כבר 300 שנה. ככל הנראה הוויקינגים שהגיעו במסעותיהם לאמריקה חזרו עם ילידי אמריקה למולדתם.; כאחוז ורבע מאוכלוסיית איסלנד כיום (כ-350 איש) הם צאצאיהם של ילידי אמריקה.

מחקר גנטי אחר מראה שקבוצה גדולה של גברים איסלנדיים, כ30% מאוכלוסייה , נושאים צירוף גנטי על כרומוזום Y, שנפוץ באירו-אסיה, ובעיקר באזור אוקראינה ופולין. העדויות ההיסטוריות מתארות שהוויקינגים הגיעו במסעותיהם למזרח אירופה למטרות סחר, והשתקעו באוכלוסייה המקומית. קרובי משפחתם של הוויקינגים שישבו את איסלנד, הקימו כך נראה גם את הממלכות במזרח אירופה.

עדויות ארכיאולוגיות

לארכיאולוגים יש שיטה מדייקת לתארך את ההתיישבות באיסלנד. התפרצות הר געש ב-871 כסתה את דרום איסלנד ומערבה בשכבת אפר. כל ממצא ארכיאולוגי שימצא מתחת לשכבה זו מתוארך לפני 871, ואילו כל ממצא ארכיאולוגי מעל לשכבה זו מתוארך לתקופה מאוחרת יותר. נכון להיום לא נמצאו ממצאים ארכיאולוגיים מתחת לשכבת אפר זו.

החפירות הארכיאולוגיות באיסלנד הן בעיקר באתרים של בתים ושל קברים. בחפירות שנערכו בקברים נמצאו לצד חפצים האופייניים לוויקינגים גם חפצים המרמזים על קשרים תרבותיים של הוויקינגים לאזורים אחרים ביניהם פינלנד, שוודיה, ובעיקר האי הבריטי: סיכות קלטיות שמוצאן בדבלין, מחצבים שמוצאם באנגליה. חפירות שנערכו באתרים של בתים מספקות את מירב הממצאים על מתקופת ההתיישבות. הבתים המכונים "בתים-ארוכים" שבהם חיו המתיישבים זהים לבתים של הוויקינגים בנורבגיה באותה תקופה. בית מלבני מוארך, קירותיו מעוקלים מעט, מחולק למספר מדורים, ובמרכזן אבן גדולה המשמשת כמדורה המרכזית. צורות המגורים מאפיינת תרבות מסוימת. בתיהם של הוויקינגים שונים בצורתם מהבתים של תושביי האיים הבריטים למשל.

בעוד שהסאגות מתארות שלאיסלנדיים היו אבות קלטיים, הממצאים הארכיאולוגיים כגון בתים, חומרים וכלים ,הם בעיקר של התרבות  הנורדית, אם כי ישנם ממצאים המעידים על קשרים תרבותיים עם הקלטיים. הקלטיים שהגיעו לאיסלנד כעבדים, הביאו אולי עימם חפצים השייכים לתרבותם, אך הם נאלצו להסתגל לצורת המגורים ואורח החיים של אדוניהם הוויקינגים .

למידע נוסף:

מספר מוזיאונים באיסלנד מציגים תערוכות על התיישבות הוויקינגים באיסלנד, המסעות שלהם ואורח חייהם.

מוזיאון הספינה האיסלנדית הוא משכנה של תערוכה על מסעות הוויקינגים: https://www.vikingworld.is.

תערוכת ההתיישבות, רייקיאוויק 871: http://borgarsogusafn.is.

המוזיאון הלאומי ברייקיאוויק– תערוכת "תקומתה של אומה": https://www.thjodminjasafn.is.

מוזיאון ההתיישבות בבורגנס: http://www.landnam.is.

חג המולד (באיסלנדית Jól) ידוע בתור הזמן האהוב בשנה אצל האיסלנדיים, למרות הקור והחשיכה השוררת בתקופה זו של השנה תקופת חג המולד מגיעה לאחר צפייה ארוכה של כמעט שנה שלמה.

מדי שנה, ברייקיאוויק הבירה, משפחות רבות מתאספות יחדיו ב-29 בנובמבר כדי להדליק את 'עץ אוסלו', עץ אשוח שניתן במתנה לעיר רייקיאוויק מאת תושבי אוסלו, בירת נורבגיה. זה האות לתחילתה של חגיגה שנתית שחלה כל שנה בכיכר הראשית של העיר (Austurvollur) כבר יותר מחצי מאה. כמו בכל שנה, המקומיים מזמינים אתכם לקחת חלק בשירה המסורתית המנציחה את רוח חג המולד.

חגיגה של אוכל

החל מסוף נובמבר ובמהלך חודש דצמבר מתחילה אווירת העונה החגיגית, רוב המסעדות ברייקיאוויק מציעות תפריט ייחודי משלהן לחג המולד. בימים עברו המסעדה בפרלן (Perlan) – מבנה הכיפה הגדולה היושבת בראש גבעה המשקיפה על רייקיאוויק – מציעה את הבופה המפורסם של "אכול כפי יכולתך" הכולל הודו מסורתי, מרק בשר ציד, צדפות, דגים מלוחים וסלמון איסלנדי טרי והכל במחיר נהדר. המסעדה עצמה מסתובבת לאיטה כ-360 מעלות, ונותנת לכל סועד נוף פנורמי מרהיב של העיר כולה.

קניות

במקום חופשת "סיילים" מלחיצה ולחוצה באחת מערי אירופה ההומות אדם, מדוע לא לנסות וליהנות מאווירה טובה וקניות חג המולד באיסלנד? בפרלן יש חנות כריסטמס שפתוחה כל ימות השנה עם מגוון של מתנות עשויות עבודת יד, וקישוטי עץ חג המולד שמספרים את סיפור חג המולד האיסלנדי העממי. חנות חג המולד נוספת ממוקמת ברחוב הקניות הראשי של רייקיאוויק לויגאוואגור (Laugavegur), המקום שבו כל החנויות הטובות ביותר של רייקיאוויק מרוכזות במקום אחד במרחק הליכה בין בתי קפה ומסעדות נעימות.

חתול כריסמס ברחוב הראשי של רייקיאוויק

חופשה מרגיעה

חורף זה הזמן המושלם לברוח מהכול ולנקות קצת את הראש, להתנסות בפני השטח הייחודיים של איסלנד מכוסים שמיכת שלג לבנה. להירגע בספא הלגונה הכחולה ולקחת חלק בהרפתקת הסאגה החורפית של איסלנד

שמונים אחוזים מכלכלת איסלנד מבוססת על שוק המזון שהולך ליצוא, אבל כרגע הטרנד הוא צריכה מקומית. הסביבה הנקייה של איסלנד פירושה בין היתר מגוון גדול של מקורות מזון, מאכלי ים, בשרים ועוף שעומדים בסטנדרט הגבוה ביותר של המזון האורגני, והשפים של איסלנד מתחילים לגלות מחדש את האיכויות של המזון האיסלנדי. במסעדות, בבתי קפה או בכל אחד ממלונות רייקיאוויק, תמצאו שמהפכה שקטה של בישול מתחילה לה בין כותלי המטבח.

איסלנד מציעה מגוון נאה של כל מיני מאכלים מתוצרת מקומית באיכות מעולה, בין השאר בשל סביבה נקייה מאוד. אולי הטוב ביותר הוא בשר הכבש, בעיקר בגלל העובדה שהכבשים רועות בחופשיות בהרים. באיסלנד ישנן תקנות נוקשות הנוגעות לגידול בשר, שימוש בהורמונים ותוספי מזון מלאכותיים אסורים בהחלט.

למסעדות מומלצות ברחבי איסלנד לחץ כאן >>>

באיסלנד ישנו מגוון גדול של גבינות ומוצרי חלב מתוצרת מקומית. ישנן מעל 80 סוגי גבינות מקומיות, אשר חלקן זכו בפרסים בינלאומיים. הסקיר (Skyr) שזה מין שילוב מוצלח של לבן ויוגורט, מיסה (Mysa) מי גבינה לשתייה, הן התמחויות איסלנדיות שפותחו במשך מאות בשנים בחוות איסלנד.

איך אפשר לדבר על אוכל איסלנדי בלי להזכיר דגים. הדגים האיסלנדיים שנדגים במים הנקיים של צפון האוקיינוס האטלנטי, רכשו לעצמם מוניטין של איכות מעולה וטעם שידועים בעולם כולו. דגים הם הבסיס העיקרי של הדיאטה האיסלנדית, ואכן דגים טריים נצרכים לאורך כל השנה. האיסלנדיים אוכלים בעיקר דגים מסוג: בקלה (קוד), חמור ים (האדוג), דג משה רבנו (סול), הליבוט (פוטית), הרינג וסרטנים.

דייג איסלנדי עם דג קוד (בקלה)

קיימים משקי עופות רבים איסלנד. בשר העוף פופולרי מאד באיסלנד. הסוגים הנפוצים ביותר של עופות שגדלים במשקים הם תרנגולות, הודו וברווזים. קיימים גם מינים מסוימים של ציפורי בר שניצודות למאכל כמו אווזים.

למרות שאיסלנד ממוקמת בסמוך לחוג הקוטב הצפוני, ירקות גינה רבים גדלים בחוץ, כולל כרוב ותפוחי אדמה. ירקות אחרים, פירות ופרחים גדלים בחממות שמחוממות באנרגיה גאותרמית. איסלנד מציעה מגוון של מאכלים מסורתיים, שנקראים ת'וראמטור (thorramatur), אשר מוגשים בצורת בופט בעיקר בין החודשים ינואר עד מרץ. מזונות משומרים אלו כוללים טלה מעושן ומומלח, אשכי איל חרוכים, דגים מיובשים, דגים מעושנים, סלמון כבוש, בשר כריש שהרקיבו אותו ועוד מגוון מעדנים שונים. סוגי לחמים מסורתיים מוגשים גם כן, כגון לוייפאברוייד (laufabrauð) לחם דק כמו נייר מטוגן בשמן עמוק, קליינור (kleinur) דומה לסופגניות בצורת הספרה שמונה ופנקייק שיפון.

בישול מסורתי

עמוד התווך של המטבח האיסלנדי הם מאכלי הים. נדגים מן המים הזכים של צפון האוקיינוס האטלנטי, דגי בקלה, דג משה רבנו, הרינג וחסילונים מוגשים בכל תפריט, וכל אחד שמבלה ברייקיאוויק ירצה לטעום משיטות הבישול המסורתיות שנותנות לאוכל האיסלנדי את הטעם הייחודי שלו. כבישה מליחה של בשר ומאכלי ים מעושנים הם הבסיס של התו'ראמטור המסורתי. אחד הדברים יוצאי הדופן הוא הכריש שהרקיבו אותו (hakarl) נתחי קוביות של כריש גרינלנד בעלי טעם שמזכיר קצת אמוניה, זו בהחלט מנה שאי אפשר להישאר אדיש לה, מומלץ!

למסעדות צמחוניות מומלצות ברחבי איסלנד לחץ כאן >>>

אכילת בשר הלווייתן הפך לנושא רגיש, אבל עדיין ישנן מסעדות שמגישות סטייק מבשר לווייתן. הלווייתן היה מאז ומתמיד חלק חשוב במטבח האיסלנדי, הלכי הרוח של השנים האחרונות הפכו את המדינות שצדות לווייתנים למוקצות. איסלנד לאחרונה חידשה את ציד הלווייתנים בתחומה וספגה ביקורת חריפה מארגונים ירוקים ובראשם גרינפיס. סוג הלווייתן הניצוד הוא בדר"כ מינקי. צבע הבשר הוא אדום כהה והטעם, מזכיר קצת שמן דגים.

מטבח מודרני

ברייקיאוויק גדל דור חדש של שפים צעירים שחלקם מתחת לגיל שלושים, בכל רחבי העיר, מסעדות מאמצות סגנון שהוא שילוב של מוצרי גלם מקומיים מסורתיים עם טוויסט מודרני. ישנו שימוש נרחב בבשרים ופירות ים טריים מקומיים, כגון צדפות ולובסטרים, השפים הצעירים יוצרים שילוב ייחודי של מזון שמוגש בצורה תיאטרלית. מסעדות העיר רייקיאוויק נראות לעיתים כאילו הן מתחרות על הדרך השערורייתית ביותר להציג את האוכל שלהם.

אין זמן טוב יותר מאשר עכשיו ליהנות מהגל החדש של חידושים ששוטף את רייקיאוויק, ביקור בעיר יפקח לכם את העיניים לעולם חדש לגמרי של טעמים!

המוזיקה האיסלנדית היא ייחודית אך היא קשורה בשורשיה למוזיקה הנורדית וכוללת מסורת של מוזיקה פולק עממית, פופ ורוק אלטרנטיבי. אמנים כמו ביורק, השוגרקיובס, סיגור רוס, אמיליאנה טוריני הם רק חלק מהאמנים המצליחים מאוד בעולם בזכות המוזיקה הייחודית שלהם.

ביורק

ביורק גודמונסדוטיר (Björk Guðmundsdóttir) היא ללא ספק האזרח האיסלנדי הידוע ביותר בעולם כיום. ביורק היא כוכבת בינלאומית שמוכרת מיליוני דיסקים בכל העולם. היא נולדה ב-21 בנובמבר 1965 ברייקיאוויק, ביורק עצמה אומרת שהיא נחשבה כאאוטסיידרית כבר מגיל 11. היא תמיד הייתה קצת אקסצנטרית עם סגנון לבוש משלה שלא היה כלול במסגרת של מה שנקרא "נורמלי". היא התחילה ללמוד פסנתר וחליל בבית ספר למוזיקה כבר בגיל 6 ובאותו הזמן כבר באה במגע עם מוזיקאים מובילים. בבית, המוזיקה של הרולינג סטונס, הביטלס, פרנק זאפה ואחרים השפיעו רבות על ביורק. ביולי 1993, דיסק הבכורה שלה (Debut) שוחרר. הוא מיד הפך פופולרי הן איסלנד ובחו"ל. הדיסק פתחה לביורק דלתות רבות וזיכה אותה באינספור פרסים. האלבום השני שלה (Post), יצא בשנת 1995. האלבום זכה לשבחים רבים וזכה להצלחה דומה לו זכה האלבום הראשון. הדיסק השלישי של ביורק (Homogenic), הופיע בשנת 1997. האלבום שיקף את השורשים המוזיקליים שלה והיה נתון להשפעה איסלנדית ברורה. בעקבות האלבום ביורק יצאה במסע הופעות עולמי שכלל מעל ל-40 קונצרטים ברחבי העולם וזכה להצלחה רבה. מאז ביורק הוציאה מספר דיסקים נוספים (Medulla, Volta, Homogenic, Vespertine) ומעמדה כאייקון תרבותי התקבע בעולם.

אמיליאנה טוריני

אמיליאנה טוריני (Emilíana Torrini) היא נראה הזמרת השנייה הכי מפורסמת מאיסלנד אחרי ביורק והיצוא המוזיקלי הכי מבטיח מאיסלנד בשנים האחרונות. אימא איסלנדית ואביה איטלקי, מה שמסביר את שם משפחתה הלא איסלנדי בעליל. היא כבר שרה ומופיעה זמן רב אך פריצת הדרך האמתית שלה הגיעה אודות לסרט "שר הטבעות: שני מגדלים" שם היא שרה את שיר שחתם את הסרט "השיר של גולום", לאחר שביורק סירבה להצעה לתרום שיר לסרט. ביורק סירבה וכל השאר כבר היסטוריה. היא גדולה מאד בגרמניה, השיר שלה "תוף הג'ונגל" צעד שבועות רבים במקום הראשון. מי ששומע אותה בפעם הראשונה, קרוב לוודאי יתבלבל בינה ובין ביורק, הקול שלהם נשמע קצת דומה, אבל הסגנון שלהם שונה לחלוטין. בניגוד לביורק שאוהבת להתנסות בצלילים חדשים ומוזרים, הסגנון של אמיליאנה טוריני הוא הרבה יותר מלודי. למרות שאמיליאנה טוריני פעילה כבר 15 שנה והוציאה עד כה שבעה אלבומים, זוהי השנה הראשונה שהיא פרצה מעבר לגבולות איסלנד לשווקים הבינלאומיים.

צילום: Martijn vdS

חג סוחרים (verslunarmannahelgi) הוא חג לאומי הנחגג באיסלנד מדי שנה בתחילת חודש אוגוסט, תמיד ביום שני. אנשים מכל המקצועות, בעלי חנויות ועסקים זוכים לסוף שבוע ארוך, הנקרא שבוע הסוחרים ובדר"כ מבלים אותו בטיולים ובנסיעות לפסטיבלים ברחבי איסלנד.

ישובים שונים ברחבי איסלנד מארגנים פסטיבלים למשפחות וצעירים, וחברה רבים מגיעים עם כבר ביום חמישי ומתארגנים בקמפינג ליהנות מהקונצרטים וההופעות המתקיימות תחת כיפת השמיים.

חג הסוחרים ידוע כזמן של בילוי פרוע ושתייה מופרזת. קיים מהלך ע"י מארגני הפסטיבלים לצנן את הרוחות ולשפר את מוניטין האירועים ע"י הפיכתם למשפחתיים יותר.

שלושת הפסטיבלים הגדולים ביותר מתקיימים באיי ווסטמן, אקוריירי ובנסקופסטדור (Neskaupstadur) במזרח. ברייקיאוויק חוגגים את חג הסוחרים עם הופעות בימי שישי ושבת.

"חג הסוחרים" צוין לראשונה בשנת 1894, והוא נערך מאז כדי להבטיח לפחות יום אחד של חופשה עבור העובדים והזבנים בחנויות של רייקיאוויק, יום שבו הם יכולים לצאת ולבלות. הרעיון המקורי הגיע מדנמרק, לפני 1894, עובדים באיסלנד בדרך כלל לא קיבלו חופשת קיץ.

בשנים הראשונות החג נחגג בתהלוכת סוחרים ועובדים בכיכר העיר. הם הקשיבו לנאומים ולאחר מכן רקדו במרכז העיר.

מסורת כדורגל בוץ ביום הסוחרים

מלחמות הבקלה (Cod wars) הוא שמה של סדרת מאבקים ימיים על זכויות דיג בין איסלנד לבריטניה.

"באיזו זכות אנו מאריכים את גבולותינו? הזכות של אומה לחיות", משפט זה נאמר בכנות מלאה ומתוך כאב לבו של ראש הממשלה האיסלנדי הרמן יונסון (Hermann Jónasson) לכתב זר של עיתון ה"גארדיאן" (Guardian) הבריטי, שרצה לקבל הסבר להארכות גבולות המים הטריטוריאליים של איסלנד. הסיבה האיסלנדית הייתה הצטמצמות כמות הדגה במימייה בשנת 1958 שהשפיעה על פרנסת הדייגים במדינה, המגזר הגדול ביותר באוכלוסייה.

איסלנד, אי קטן בלבו של האוקיינוס האטלנטי שמרבית אוכלוסייתו מתפרנסת מדייג, אשר נקלע בשנות ה-50 של המאה הקודמת למשבר כלכלי בעקבות דייג יתר של דייגים איסלנדיים וזרים במי איסלנד. על מנת להתמודד עם הבעיות הכלכליות שאירעו בענף הדייג, ממשלות איסלנד מצאו לנכון להאריך את גבולותיה המים הטריטוריאליים של מדינתם כפתרון הולם לבעיה ובכך בעצם אסרו על זרים לדוג בשטחם.

הארכת הגבולות עוררה את חמתם של הבריטים, אשר התבססו והתפרנסו מהדיג בקרבת איסלנד וכעת הצטרכו לדוג במקומות מרוחקים יותר מאיסלנד בהם כמות הדגה נמוכה משמעותית. כתוצאה מכך נולדו התנגשויות שהביאו למשבר מתמשך בין איסלנד ובריטניה, אשר סיכן את מאזן הכוחות בתקופת המלחמה הקרה, שכן שתיהן נמנו על הגוש המערב.

ספינת משמר החופים האיסלנדי עוגנת בנמל רייקיאוויק

רקע היסטורי

לקראת סיום מלחמת העולם השנייה, ביוני 1944, הכריזה איסלנד על עצמאות מלאה וניתוקה מהממלכה הדנית. בתקופת מלחמת העולם השנייה עמדה איסלנד לצידן של בעלות הברית, כאשר משטחה יצאו מטוסים של ארצות הברית לפעולות כנגד הנאצים ומשתפי הפעולה עמם.

איסלנד הינה אי השוכן בין היבשות אירופה ואמריקה במימי האוקיינוס האטלנטי, צפונית מערבית לאנגליה. מיקומו הגיאוגרפי הינו אסטרטגי ובעל חשיבות כחוצץ בין היבשות. שטחה 103,000 קילומטרים רבועים ואוכלוסייתה מונה 306,694 נפש ומרבית הכלכלה מבוססת על תעשיית הדייג. בתקופת העימותים 90% מהייצוא האיסלנדי ו-40% מהתוצר הלאומי גולמי היו מבוססים על ענף הדייג.

הדגה הנמצאת במים הטריטוריאליים של איסלנד מהווה עורק חיים ראשי עבור האיסלנדיים. כמו-כן הדיג והים מהווים מרכיב חשוב ומרכזי ביותר באתוס הלאומי של האומה האיסלנדית. בשנת 1949 הפכה איסלנד לאחת מהחברות המייסדות של נאט"ו-הברית הצפון אטלנטית.

במאי 1951, איסלנד חתמה עם ארצות הברית על הסכם המתיר נוכחות צבאית אמריקאית באי ובתמורה האמריקאים יגנו על המדינה חסרת הצבא. האיסלנדיים הזדקקו להגנה מפני האיום הסובייטים ואילו לאמריקאים היה נוח לעקוב אחר הסובייטים באזור הצפון אטלנטי מאיסלנד. הבסיס האמריקאי הוקם בעיר קפלוויק (Keflavik). הנוכחות האמריקאית באי וההצטרפות לנאט"ו היו לפולמוס בתוך איסלנד. לא כולם אהבו את הרעיון מסיבות אידיאולוגיות ולאומיות.

עם סיום מלחמת העולם השנייה, שבו ספינות דייג זרות לדוג במים שמסביב לאיסלנד. תוך שנים ספורות ניתן היה לראות כי כמה ממרחבי הדיג החשובים של איסלנד צומצמו מבחינת כמות הדגה והתרוקנו עקב דיג יתר. ספינות הדיג הזרות הגיעו בעיקר מהערים הבריטיות-גרימסבי (Grimsby), הול (Hull) ופליטווט (Fleetwoot) וכמו-כן גם מדנמרק ומערב גרמניה, אך מולן לא התקיימו עימותים. העימותים היו מול המעצמה הבריטית.

עקב הצטמצמות הדגה, ממשלת איסלנד החלה לפעול בשביל פתרון בעיותיה כבר בשנת 1952. איסלנד החליטה על הארכת גבולותיה הימיים ובכך למנוע כניסת זרים אל אזורים העשירים בדגה. מדובר בארבעה עימותים אנגלו-איסלנדיים שהתקיימו בין השנים 1952-1976. הגבולות הוארכו מ-3 מייל בפעם הראשונה ועד ל-200 מייל בעימות הרביעי. כל הארכה עוררה את זעמם של הבריטים.

העימות הראשון היה בשנים 1952-1956 ובו בוצעה הארכה מ-3 מייל ל-4 מייל. בתגובה להארכה הבריטים נקטו בחרם כלכלי על תוצרת דיג איסלנדית, אך לא דובר עדיין על התנגשויות אלימות. העימות השני בין השנים 1958-1961 בו האיסלנדיים האריכו ל-12 מייל. בשלב זה הבריטים הפעילו את הצי המלכותי כדי להגן על הדייגים הבריטים ואילו האיסלנדיים את משמר החופים.

הסיטואציה הייתה מתוחה. לאחר העימות השני, נחתם הסכם בין איסלנד ובריטניה האומר כי הבריטים מכירים בגבול החדש ובתמורה האיסלנדיים יאפשרו לדייגים בריטים לדוג בשטח בחודשים מסוימים. עוד נקבע כי במידה ואיסלנד תאריך פעם נוספת את הגבולות עליה להודיע כחצי שנה מראש לבריטים ובמידה ולא יוסכם הדבר בינן, העניין יועבר לבית הדין הבינלאומי בהאג. ההסכם החזיק מעמד כ-10 שנים והוא בוטל עם התחזקותן של מפלגות השמאל באיסלנד אשר תפסו את השלטון בבחירות 1971.

שתי ההארכות הבאות היו בשנים 1972-1973 ו-1975-1976, כאשר שתיהן כללו התנגשויות אלימות וכשבאחרונה האיסלנדיים החליטו לנתק יחסיהם הדיפלומטים עם הבריטים. כאמור היקפי העימותים היו שונים וכללו ניסיונות של המעורבים בדבר לפתור את המחלוקות באמצעים דיפלומטים ולהביא לקיצם. התוצאה הסופית הייתה ניצחון איסלנדי, שכן ביוני 1976 הבריטים ויתרו וחתמו על הסכם שאפשר את ההארכה האיסלנדית ל-200 מייל. כמו-כן, גבולות ה-200 מייל אושרו ואף נקבעו כחוק בינלאומי בוועידת "חוק הים" של האומות המאוחדות.

פרטי ההסכמות נוסחו לכדי אמנה בינלאומית-אמנת חוק הים. באמנה זו ניתנה הרשאה למדינות הגובלות בים לקבוע גבול מים טריטוריאלי קבוע במרחק של 12 מיילים ימיים מהחוף וכן לקבוע גבול כלכלי-ימי במרחק של עד 200 מיילים ימיים מחופי המדינה.

חשיבותם של האירועים הייתה בעצם המשמעויות שהיו יכולות להיגזר במידה והיו מסתיימים אחרת. תקופת העימותים הינה המלחמה הקרה, בה איסלנד ובריטניה נמנו על הצד המערבי המזוהה עם ארצות הברית וכי כל הפרה ביחסים בין איסלנד ובריטניה, ומימוש איומים איסלנדיים לפרישה מנאט"ו, הוצאת הכוחות האמריקאים משטחה וחבירה לסובייטים, הייתה עלולה לסכן את הגוש המערבי בראשות ארצות הברית וייתכן ולהפוך סדרי עולם עדינים בזמנו.

מאת עומר אורון.

הסאגות האיסלנדיות, כ-40 יצירות אפיות מימי הביניים, שבו את דמיונם של רבים במשך הדורות. שמם של הסאגות יצא לפניהם כיצירות סיפוריות בעלות עוצמה, המפתות את הקוראים לשקוע בהם, להמשיך ולקרוא. הסאגות היו השראה לסופרים רבים ביניהם רודיארד קיפלינג, ומילן קונדרה. ג'.ר.ר. טולקין התבסס במידה רבה על הסאגות, בתיאוריו של "הארץ התיכונה". שאלות רבות אופפות את הסאגות: מי חיבר את הסאגות? מה הייתה מטרת המחברים? מדוע הם נכתבו כפרוזה בתקופה שבה מרבית הספרות כתובה כשירה? איך הבינו אותם בני זמנם? האם הם שמעו אותם או קראו אותם? כיצד הם נשתמרו? עד כמה האירועים אמתיים?

הסאגות הראשונות נכתבו באיסלנד במאה ה-13, ומספרות את סיפור עידן הוויקינגים, ובמיוחד 160 השנים הראשונות להתיישבות הוויקינגים באיסלנד. המאות ה-14 וה-15 נכתבו סאגות נוספות, חלקן מתארות את המיתוסים הנורדיים, וחלקן מתארות מאורעות היסטוריים בתקופת כתיבתן. פירוש המילה "סאגה" (saga וברבים Sogur) בנורדית עתיקה היא "סיפור". עם השנים קיבל המונח משמעות רחבה יותר, כסיפור אפי רחב יריעה.

תקציר תוכן הסאגות

הסאגות מתארות חברה חקלאית באיסלנד ובנורבגיה שבה זמן פנוי היה מותרות. הסאגות מתארות חיים מלאי עבודה. הסצנות מתרחשות כאשר הגיבורים רועים את כבשיהם, מטפלים בסוסיהם, מבשלים, טווים, בונים, מכבסים, מבערים את נחלתם, סוחרים. מלבד יצירות אלה, רוב המידע הכתוב על ויקינגים נכתב על ידי אויביהם – נזירים וכמרים – שמבחינתם הוויקינגים הם אויבים. הסאגות אינן מכחישות את האלימות של הוויקינגים, אבל הן מתארות את שפיכת הדמים מנקודת המבט הוויקינגית. מקריאת הסאגות אנחנו למדים איך זה להיות אחד מאותם גברים בהירי שיער לוחמי חרב, היורדים מספינות אלגנטיות ומהירות ופושטים על כנסיה ובוזזים את אוצרותיה.

יחד איתם אנחנו מפליגים למחוזות לא נודעים: מזרח, מערב וגם אמריקה. אנחנו פוגשים אנשים שיודעים לחבר שירה, לספר בדיחות, מצטיינים בתחרויות שתיית אלכוהול, מתגוששים בקרבות סוסים, משתתפים בתחרויות שחיה ומשחקי כדור, אך נהנים לא פחות להתחמם לחומו של האח ולהקשיב לסיפורים על גיבורים. אנחנו למדים גם על הצדדים הפחות זוהרים של חיי הוויקינגים ועל הקשיים שבהם הם נתונים, מחלות, רעב, סכסוכי שכנים, יריבויות פוליטיות, ספינות נטרפות הנושאות בקרבם משפחה ואהובים, ואסונות קטנים הפוקדים את האנשים.

הגיבורים מתוארים באנושיות רבה, לוחמים עזי נפש המסתתרים באמבט מי גבינה כשהם מוקפים על ידי אויביהם, ויקינג עז נפש שבזקנתו נלעג על ידי נשי הבית וננזף על כי מסתובב הוא בין רגליהן. אישה שאינה יכולה להינשא לאהוב ליבה. נשים רבות מספור הנשארות באיסלנד ומתמודדות עם קשיי החיים, דואגות למשקן, מטפלות בקרובי משפחתן בעוד בני זוגן מפליגים לסחור, להתגושש , לבזוז הרחק מהן. ויקינג אחד פוחד מהחושך, ולשכנו חלומות רעים. אהבות נכזבות, מריבות קטנוניות, נקמות – נפש האדם על כל גווניה והדילמות האנושיות מתוארות בסאגות, ובכך, במידה רבה טמון קיסמם ומקור משיכתן.

סוגי הסאגות

כתבי הסאגות ממוינים למספר קבוצות על פי תוכנן ולפי זמן כתיבתן. לצד סאגות האיסלנדיים Íslendingasögur , נכתבו סיפורים קצרים יותר , המתארים עלילות צדדיות ונספחות לסאגות האיסלנדיות ומכונות "מעשיות קצרות על איסלנדיים" (Íslendingaþættir) . שני סוגי כתבי יד אלה הועלו כאמור על הכתב על פי מסורת שבעל פה, שנים רבות לאחר התרחשותם. הסאגות המכונות "סאגות בנות זמנן" Samtíðarsögur, נכתבו סמוך להתרחשותן. מלבד שלוש קבוצות אלה העוסקות באיסלנדיים ישנן סאגות אחרות העוסקות במלכים הנורווגים (סאגות המלכים), במיתולוגיה הנורדית (סאגות אגדה) וסאגות בהשראת יצירות מצרפת (סאגות האבירים).

ייחודיותן של הסאגות

הסאגות האיסלנדיות, הן בתוכנן והן בצורתן, ייחודיות לתקופת כתיבתן. קוראים בני ימי הביניים היו מופתעים מתוכנן עוד יותר מקורא בן זמננו. אנחנו בני המאה ה-21 מורגלים בספרות הדנה באינדיבידואל, בפעולותיו, שאיפותיו, מצוקותיו והדילמות שלו. אך עד להופעת הנובלה באנגליה במאה ה-18, שהעלתה על במת הכתיבה את האדם הפשוט, הספרות האירופאית הייתה מיועדת בעיקר לקהל אריסטוקרטי. נושאי הסאגות האיסלנדיות קרובות הרבה יותר לספרות המודרנית. האיסלנדיים כתבו בשביל עצמם – כלומר אוכלוסייה יחסית קטנה של אנשים מבודדים, קשורים בקשרי משפחה, החולקים את אותן נסיבות בהם אבותיהם התיישבו באיסלנד, ובנו את הארץ בהם כותבי הסאגות חיו. המתיישבים האיסלנדיים נהנו מניידות חברתית שאפשרה לאנשים בעלי תכונות מיוחדות כמו: כוח, כשרון, יופי, תשוקה לדבר ועוד – למצוא את מקומם בחברה. ניידות חברתית כזאת הייתה בלתי אפשרית באירופה בתקופה המקבילה. זו חלה רק מאוחר יותר, לאחר המגיפה השחורה. הדמויות בסאגות לפיכך הן דמויות הנתונות במאבקים ובמחלוקות. הדמויות מדברות, מתארות את הכוונות שלהן ואת מחשבותיהן, הדמויות האחרות מגיבות כלפיהן. המספר לעיתים מתאר את דעת הכלל לגבי המאורעות. התוצאה היא מורכבות פסיכולוגית. אין בסאגות כך נראה גינוני חצר, ודבר לא מונע מהאנשים הפשוטים להביע את דעותיהם.

כל סאגה אינה עומדת בפני עצמה, אלא היא חלק ממארג מורכב של סיפורים המתוארים בסאגות שונות. אע"פ שנכתבו על ידי מחברים שונים, הן כתובות במבנה דומה, כוללות סיטואציות וקונפליקטים דומים ומסרים דומים. הדמויות אף הן מופיעות במספר סאגות – גיבור של סאגה אחת, יופיע באחרת כגיבור משנה, ובשלישית רק באזכור קצר. הסאגות הן בעצם קולה של חברה, ושל דרך חיים, ואינה יצירה של סופר, ולכן המחברים אינם חשובים. אין יצירה אחת, אם כן, שהיא מופת ודוגמה לז'אנר הסאגות אבל ניתן למנות שלוש סאגות בולטות במורכבותן ועושרן.

הסאגה של ניאל (Njáls saga), הארוכה והמפותחת מבין סאגות האיסלנדיים, עוסקת בנושא נקמת הדם בתקופת השלטון העצמאי של האיסלנדיים, ומראה עד כמה הרצון לשמור על הכבוד עניינים פעוטים יכולים להגיע לתקריות אלימות, וליריבות למשך דורות.

הסאגה של אגיל (Egils saga), שבמרכזה עומד ענק חם מזג, אך בעל נפש פיוטית – אגיל בן גרים הקרח (אגיל סקטלה-גרים), מתארת את סיפור משפחתו: אבותיו עזבו את נורבגיה בעקבות סכסוך, מסעותיו בסקנדינביה ובאנגליה לבד ובלוויית אחיו, והתיישבותו בדרום איסלנד. במשפחתו של אגיל היו ניגודים, גברים מכוערים או גברים יפי תואר. אגיל שייך לסוג הראשון: גבר מכוער, עם ראש ענק, בעל כוח רב, שמלווה במזג חם. לעיתים הדבר היה לו לרועץ והסתיים במותם של אנשים בסכסוכים. אך דמותו של אגיל היא רבת פנים, ומשקפת במידה רבה את רבגוניות משפחתו. לצד הכיעור והזעם, הוא מופיע לעיתים כחכם אמיץ ורגיש. ללא ספק גולת הכותרת של היצירה היא פואמה שחיבר אגיל לאחר מות בנו בלב ים, בה הוא מבטא את כאבו. את תרגום הקינה לעברית ניתן למצוא כאן.

הסאגה של בני לאקסדאלה (Laxdæla Saga), מתרחשת בבריידפיורדור (Breiðafjörður) במערב איסלנד, ומתארת משולש אהבה טראגי, המסתיים במוות. אהבתם של שני חברים לאישה אחת גורם לסכסוכים והתרחקות. האישה אוהבת אחד, ונישאת לאחר מכורח הנסיבות המונעות ממנה להינשא לאהובה. רגשות האהבה הופכות לקנאה, המביאה למוות ולנקמה.

כותבי הסאגות

מרבית כותבי הסאגות הם אנונימיים. ישנם מספר כתבי יד שנכתבו באיסלנדית, או תרגומים לאיסלנדית המתוארכים לתקופת ההתיישבות. מחבר כתבי היד הידוע הראשון הוא ארי ת'ורגילסון (Ari Þorgilsson), המכונה "המלומד", שנולד זמן קצר אחרי תקופת הסאגות, והיה מרוחק מהן כשנים עד שלושה דורות. הוא כתב את "ספר האיסלנדיים", המהווה תקציר תולדות ההיסטוריה של איסלנד עד לזמנו. סאגות רבות מצטטות את דבריו כאסמכתה לאמינות הדברים.

יצירות מרכזיות בספרות האיסלנדית מיוחסות לסנורי סטורלסון Snorri Sturluson 1178 -1241 , סופר ומדינאי איסלנדי, בן למשפחה מכובדת ועשירה ממערב איסלנד. רבים מבני משפחתו היו מלומדים, כמרים ובישופים, שהצליחו להתעשר בזכות קשריהם עם הכנסייה. הוא זכה לחינוך אריסטוקרטי והתעניין מאוד בשירה האיסלנדית העתיקה ורצה לשמרה. שירה זו כבר בתקופתו נחשבה מורכבת וכללה מטאפורות מהמיתולוגיה נורדית. כדי לפרשה ולאפשר לאנשים רבים ליהנות ממנה כתב סנורי את ה"אדה הפרוזאית", שכללה את סיפורי המיתולוגיה וביאורים פואמות העתיקות ולצורתה. הוא שהה בנורבגיה מספר שנים בחסותו של המלך הנורווגי, ועם שובו לאיסלנד החל לכתוב את תולדות מלכי נורבגיה. הוא מצא את מותו במהלך מלחמת שליטה בין מספר משפחות משפיעות – הוא נרצח על ידי שכירי חרב.

סגנון הכתיבה של הסאגות

ניתוח סגנון הכתיבה מלמד על צורת החשיבה הנהוגה בימי כתיבתן. כפי שבימינו נהוג לתת סימוכין לעובדות על ידי ציטוטים, ממצאים ארכיאולוגיים, תיארוך באמצעים מתקדמים, עדויות מצולמות, מחברי הסאגות השתמשו במגוון אמצעים אחרים שעמד לרשותם להוכחת אמינות דבריהם, והיה מוסכם על קוראיהם ככאלה. הסאגות מנסות עד כמה שניתן לתאר את השתלשלות המאורעות כפי שהן קרו, או לפחות כפי שאנשים אמרו שהן קרו. העלילה מתקדמת לפי סדר כרונולוגי, וסיפור הסאגה לא יתחיל באמצע, כפי ששכיח בימינו. לעיתים יש שימוש בתיאור מהעבר – כדי להאיר תכונות או יחסים שמקורם במאורעות שקדמו לתחילת סיפור העלילה.

קולו של המספר כמעט אינו נשמע בסאגה, המאורעות מתוארים בצורה עניינית, ללא הערותיו על המתרחש וללא רמיזה על זרמים ומשמעויות נסתרות בעלילה. הומור, דברי חוכמה, ואירוניה הושמו על ידי המחברים בפי בדמויות. בסאגה של ניאל לדוגמה, לאחר סדרה של רציחות של עבדים שאורגנו על ידי בעלת הבית, מציין אחד הגיבורים "נראה שהעבדים הפכו פעילים הרבה יותר ממה שהיו" ו –"גבירתנו לא מניחה לעבדים למות בזקנתם".

ישנו פער בזמן בין תיאור המאורעות על ידי המספר לבין התרחשותם. המספר רואה לנכון להדגיש את אמינות המתואר, ועושה זאת במספר דרכים. אפשרות אחת היא לציין את קיומם של חפצים, ומקומות שהם עדות להתרחשותם של האירועים. חרב, שמצויה עד היום במשפחת המתואר, עצמות הגיבור שנמצאו כעבור שנים רבות, ומעידות על גודלו הרב, מעגל אבנים, מזבח עם סימני דם המעידים על הקרבת קורבנות ועוד. המספר, המודע לכך שמנהגים ונסיבות היסטוריות השתנו, ורואה צורך להסביר זאת.

כאשר מתואר גיבור סאגה הנמצא בלונדון בחצרו של המלך, רואה המחבר לנכון להבהיר כיצד יתכן שאיסלנדי, מבין את מה שאומרים מארחיו האנגלים. באותם ימין, כותב המחבר, השפה שדוברה באנגליה ובדנמרק הייתה זהה. רק לאחר שנכבשה אנגליה על ידי וויליאם עברו האנגלים לדבר אנגלית.

הצורה הנפוצה ביותר, מפתיעה ביותר אותנו הקוראים העכשוויים היא שימוש בשירה. בכתבי הסאגות מופיעים כתבי שירה לרוב. השירה המופיעה בסאגות משתמשת במטאפורות ודימויים ייחודיים לה. ככל הנראה היא הייתה קשה להבנה גם על ידי קוראיה בתקופת כתיבת הסאגות, ולכן כתב סנורי סטורלסון את האדה הפרוזאית, לביאור האדה הפואטית. סנורי מסביר שבימים בהם יושבה איסלנד, נהוג היה להופיע בחצרות המלכים ולהקריא שירה בפניהם. לא היה עולה על הדעת אז, לומר בפני המלך דברי בדיה או שקר, גם כאשר דובר בשירה. לכן, כותב סנורי, את מרבית המידע ההיסטורי בזמנו לוקחים מהשירה.

איסוף הסאגות

מלחמת האזרחים והשנים שאיסלנד הייתה מדינת חסות לא היטיבו עם המדינה ואנשיה. תושבי איסלנד, פינה נשכחת בממלכת נורבגיה ואחר כך דנמרק, היו עסוקים בעיקר בלשרוד בתנאי החיים הלא פשוטים באי. איסוף כתבי יד איסלנדיים החל באמצע המאה ה-17 על ידי בישופים וכמרים משכילים באיסלנד. מאמצי האיסוף כללו גם העתקה מכתבי קלף, למהדורות על נייר. כתבי יד רבים מצאו את דרכם מחוץ לאיסלנד לאוספים פרטיים ולאוספו של מלך דנמרק. לעיתים תכופות כתבי היד ניתנו כמתנה על ידי איסלנדיים שנזקקו לעזרה פוליטית או משפטית. מלך דנמרק ומלך שוודיה – כל אחד מצדו שלחו שליחים לרכוש ולאסוף כתבי יד באיסלנד, למלא את אוצר אוספיהם. בתקופה זו, מוסדות של השכלה ולימוד כמעט שלא היו באיסלנד. איסלנדי שהייתה לו אפשרות, נסע ללמוד באירופה. כזה היה ארני מגנוסו Árni Magnússon (1663-1730), שנולד באיסלנד, למד באוניברסיטת קופנהאגן ואף לימד בה. במשך חייו הוא אסף כתבי יד איסלנדיים עתיקים, ויצר בביתו ספריה עשירה. את מרבית חייו בילה בדנמרק, אך הוא חזר לאיסלנד מספר פעמים ובהם הוא ניצל את זמנו מלבד דאגה לענייניו הפרטיים, לאיסוף כתבי יד באיסלנד וללמידתם. בשליחות האוניברסיטה בה לימד הוא נסע לגרמניה ולשוודיה לבחון אוספים של כתבי יד, ולרכושם לטובת ספרית האוניברסיטה. הוא הופקד מטעם המלך הדני על מפקד האוכלוסין הראשון באיסלנד וניצל את נסיעותיו ברחבי איסלנד, לאיסוף כתבי יד נוספים. הוא עסק בהעתקת כתבי יד, ובשמירה של חלק מהם לספריתו הפרטית. השריפה הגדולה של קופנהגן שפרצה בשנת 1793, השמידה חלק ניכר מאוספו. ארני השאיר את אוספו לאוניברסיטת קופנהגן, באותה תקופה המוסד האקדמי היחיד בממלכה. הסאגות שמורות בימינו במכון על שמו.

חזרתן של הסאגות לאיסלנד

האיסלנדיים רואים בסאגות את המורשת הלאומית שלהן, ורואים חשיבות גדולה בכך שכתבי היד ימצאו על אדמת איסלנד. במשך השנים מאז קבלת עצמאות איסלנד הם פנו לדנמרק בבקשה לקבל את כתבי היד. ב-1961 נחקק חוק בפרלמנט הדני, שנאות לכבד את בקשת העם האיסלנדי, ולהעביר חלק גדול מכתבי הסאגות וכתבי יד איסלנדיים אחרים לרשות אוניברסיטת איסלנד. כתבי היד שיועברו, כך הוחלט, יהיו בעלי נגיעה לאיסלנד או על ידי כותב כתב היד או על ידי המאורעות המתוארים. החוק עורר ביקורת והתנגדות בדנמרק, וכך העברה בוצעה רק ב-1971, לאחר בירור העניין בבית משפט עליון בדנמרק.

ב-1 באפריל הובאו שני הספרים הראשונים לאיסלנד – כתב יד של האדה , ו"ספר פלאטי" Flateyjarbók מסאגות המלכים. כתבי היד התקבלו באיסלנד בטקס ממלכתי, ובהתרגשות רבה. ועדה משותפת של מומחים איסלנדיים ומומחים דניים הוקמה, כדי למיין את הספרים ולהחליט איזה להעביר לאיסלנד. העברת הספרים הושלמה ב-1997. כתבי היד האיסלנדיים נמצאים כיום במכון "ארני מאגנוסון" באיסלנד. ב"בית התרבות" ברייקיאוויק ניתן לראות תערוכה המציגה כתבי יד נבחרים, ומספרת את סיפור כתיבתן, איסופם וחזרתם לאיסלנד.

לקריאה נוספת:

אתר הכולל מבחר סאגות באיסלנדית ובאנגלית – http://sagadb.org

אתר עם תרגומים לעברית – http://www.tau.ac.il/~itamarez/sogur/index.html</a

איסלנד היא ארץ של פנים רבות, ארץ של ניגודים ושינויים. מקום בו שדות לבה, קרחונים, מדבריות חול ומפלי מים משתלבים ללא הרף זה בזה ומעצבים את פני השטח. במרחק נסיעה קצר מרייקיאוויק בירת איסלנד, נמצא את עצמנו בלב שדה לבה עצום בעל צורות שונות ומשונות שנראות כאילו נעשו בידי פסל אומן. במרחק לא רב משם בריכות של בוץ מבעבע ונביעות מים רותחים בוקעים מבטן האדמה, קרחונים מחליקים באיטיות לתוך עמקים עמוקים ומפלי מים אדירים שוצפים וקוצפים ברקע.

אי חדש בלב ים

מנקודת זמן גיאולוגית איסלנד היא מדינה צעירה מאד. לפני 200 מיליון שנה שני לוחות טקטוניים החלו לנוע בכיוונים מנוגדים וביניהם באמצע האוקיינוס האטלנטי החלו להיווצר רכסים תת מימיים. הרכס המרכז אטלנטי הוא נקודת מפגש של שני לוחות טקטוניים, הלוח האירו-אסיאתי והלוח הצפון אמריקאי, הלוחות מתרחקים זה מזה בקצב של 19 מ"מ בשנה והמתיחה הזו של קרום כדור הארץ היא הסיבה לפעילות הסיסמית המוגברת לאורך הרכס. לבה שיצאה מנקודות בקע בשבר, הפכה לבזלת שבמרוצת השנים הלכה ותפחה ויצרה אי חדש בלב האוקיינוס. גילו הצעיר של האי בנוסף לעובדה שהרכס עדיין פעיל מבחינה וולקנית, הם אלה האחראים לאופייה הגעשי של איסלנד. אחד המקומות שבהם ניתן לראות את מפגש הלוחות הטקטוניים זה פארק ת'ינגווליר שבו שני הלוחות עולים אל מעל פני הקרקע ויוצרים שני צוקים מרהיבים שניתן לצעוד ביניהם בכניסה לפארק.

התפרצות כל חמש שנים

איסלנד היא אחד המקומות הפעילים בעולם מבחינה וולקנית, עם ממוצע של התפרצות כל 5 שנים. באיסלנד יש למעלה ממאה הרי געש פעילים. חלקם לא יותר מבקעים באדמה שמהם בוקעת מאגמה בעוד שאחרים הם הרי געש אימתניים הם כינויים מבעיתים כמו "השער לגיהינום" לו זכה הר הגעש המפורסם הקלה. האיסלנדיים הסתגלו לחיים בצל הרי הגעש והידיעה שבכל רגע קטסטרופה עלולה להתרחש. התפרצות הר הגעש לאקי בשנת 1783 הייתה נקודת חסרת מזל לבני אדם רבים בכל רחבי העולם. זוהי ההתפרצות הגדולה ביותר בהיסטוריה הכתובה של האנושות. כמויות עצומות של לבה זרמו והחריבו שטחים עצומים, חמישית מאוכלוסיית איסלנד נספתה כתוצאה ישירה מההתפרצות או מרעב שהתחולל בתקופה שלאחר מכן. ענני אפר שכיסו את האדמה, החריבו את היבולים וגרמו למוות של מרבית בעל החיים שבאי. התפרצות נוספת של השנים האחרונות התרחשה בשנת 1963 כאשר לא הודעה מוקדמת, אי חדש עלה מעל פני הים דרומית לקבוצת איי ווסטמן לחופיה הדרומיים של המדינה. האי נקרא סורטסיי, על שם ענק במיתולוגיה הנורדית.

סיום עידן הקרח

בתחילת עידן הקרח לפני שלושה מיליון שנה, תוואי השטח של איסלנד המשיך להשתנות ולהתעצב ע"י הרי געש אשר המשיכו להתפרץ תחת מעטה הקרחונים. חללים ענקיים נוצרו תחת יריעות הקרח. לאחר סיומו של עידן הקרח האחרון, לפני 10,000 שנים, הקרקע השתנתה ורכסי הרים גדולים שצמחו מן ההתפרצויות מתחת לקרחונים, נחשפו אל מעל פני הקרח. הרים המורכב בעיקר מסלעים מתפוררים כמו טוף וריאוליט, דוגמה יפה לכך הם ההרים הצבעוניים בלנדמנלאוגר, הצוקים מכוסי הטחב של ת'ורסמורק וההרים האפורים של המדבר הצפוני. במקומות שבהן ההתפרצויות נמשכו מספיק זמן, הם יצרו שברים בקרח. אחרי שהקרח נמס, הקרחונים החליקו ונמסו וחשפו תחתם הרי שולחן, כמו הר הרדוברייד (Herðubreið) שהוא המפורסם בהם. החלקים הישנים יותר של איסלנד, כמו אזור הפיורדים המזרחיים והפיורדים המערביים נוצרו כתוצאה של שחיקה במהלך תקופות הקרח אשר יצרו עמקים תלולים ופיורדים ארוכים. הרים אלה עשויים שכבות רבות של בזלת מן ההתפרצויות הראשונות היסודות של האי. בגלל המיקום של איסלנד, במרכז הרכס המרכז אטלנטי, האי ממשיך בתהליך של התהוות, של שינוי, גם ע"י הכוחות הכבירים מבטן האדמה וגם ע"י הרוח והגשם המכים בפני השטח ללא הרף. איסלנד היא ארץ של שינויים, וזו רק ההתחלה.

חלק מהחוויה של ביקור בארץ חדשה היא ההתוודעות לתרבות ולשפה של המקום. במאמר קצר זה ננסה ללמוד שיעור בסיסי באיסלנדית למתחילים שתאפשר לכם לשחות כדג במים בעת ביקורכם באיסלנד. טוב אולי קצת הגזמתי…ומי אמר שעברית שפה קשה?!

באיסלנדית קיימות מספר אותיות שלא מוכרות לנו מאנגלית.

Æ = מבוטא כל האות (איי) "I" באנגלית.
Ð = דומה לאות D הסטנדרטית אבל קצת שונה.
Þ = את האות הזו מבטאים כ "ט" ולא "פ". לכן נכון יותר לומר "טינווטליר" ולא "פינגווטליר".
Ö = דומה ל O באנגלית אבל קצת שונה.
LL = מבוטא כ TL.

בכלל, הסיכוי שאיסלנדיים יבינו על מה אתם מדברים אם תנסו לדבר איתם איסלנדית הוא די נמוך. אך אל תאבדו תקווה מרבית האיסלנדיים דוברי אנגלית ברמה טובה. ואם בכל זאת תצטרכו לספר להם על מקום מסוים, יהיה לכם הרבה יותר קל אם פשוט תראו להם אותו על המפה.

מילים שימושיות

להלן מספר מילים שימושיות באיסלנדית וכן מילים שיאפשרו לכם להתמצות טוב יותר בקריאת מפות ושלטים. המילים ברשימה מופיעות בסיומות של מילים. לדוגמה: המילה "רייקיאוויק" (Reykjavík) מסתיימת במילה "ויק" מכאן אנו יודעים שמדובר במפרץ כלשהו, ואכן פירוש המילה "רייקיאוויק" הוא "המפרץ המעשן" או "המפרץ המעלה עשן".

foss = מפל
jokull = קרחון
lón =לגונה
á = נהר
jukulsá = נהר קרחוני
vík = מפרץ
vatn = אגם
fjall / fell = הר
dalur = עמק
fjordur = פיורד

שיחון איסלנדי

góðan dag = בוקר טוב או יום טוב (נאמר עד שעה שש בערב)
gott kvöld = ערב טוב
ég heiti Guy = קוראים לי…
?hvað segir þú gott = מה שלומך?
ég segi allt gott = אצלי הכול בסדר.
?hvað er klukkan = מה השעה?
?hvað kostar þetta = כמה זה עולה?
gjörðu svo vel = בבקשה
takk = תודה
ég tala ekki íslensku = אני לא מדבר איסלנדית
gaman að kynnast þér = נעים להכיר אותך!

סמל איסלנד הנקרא Skjaldamerkið, מתאר את ארבעת השומרים של האי, העומדים על לוח בזלת ותומכים בדגל איסלנד. השור הוא שומרו של דרום מערב האי, העיט שומר על צפון מערב האי, הדרקון שומר על צפון מזרחה של איסלנד וענק הסלעים שומר על דרום מזרחה.

האגדה מספרת על מלך נורבגיה שרצה לנקום באיסלנדיים ושלח קוסם לאי. הקוסם רצה להתגנב לאי ולכן לבש דמות לוויתן. בכל חוף שהקוסם ניסה לעלות אליו, הוא נתקל בשומר ונאלץ לחפש מקום אחר. כך הוא סבב את כל האי ולכשנכשל בניסיונותיו לעלות לחוף שב על עקבותיו.

פלישות הוויקינגים

בשמונה ביוני שנת 793 לספירה, הגיעה קבוצה קטנה של פושטים ויקינגים למנזר באי לינדיספארן. מה שקרה לאחר מכן, הדהים את אירופה הנוצרית וסימן את ראשיתה של התקופה הוויקינגית האלימה, שנמשכה עד לשנת 1050 לערך.

ללא ספינותיהם המרשימות לא היו הוויקינגים יכולים לערער את בטחונה של אירופה. הספינות המהירות נעו בים הפתוח ובמעלה הנהרות באותה הקלילות ואפשרו לבצע תקיפות, עמוק במעלה הנהרות והפיורדים של אירופה. הספינה הממוצעת נשאה 30 לוחמים שהיו יורדים לחוף, זורעים הרס וביזה ונעלמים לפני שהמקומיים התארגנו להגנה. הגדולות שבספינות נשאו 100 לוחמים ומספר סוסים.

מוצא האיסלנדיים

מרבית הסקנדינבים היו חקלאים במקורם. מחסור חמור של אדמות בנורבגיה וחוסר שביעות רצון מהשפעת המלוכה דחפו רבים להגר. איי צפון סקוטלנד, שטלנד (Shetland) ואורקני (Orkney) ייושבו ראשונים כשהמתיישבים מסגלים לעצמם אורך החיים שהביאו מהבית. מבדיקות גנטיות שבוצעו עולה כי 80% מהגברים האיסלנדיים הם ממוצא נורווגי ו 60% מהנשים הן ממוצא קלטי. הנורווגים "עצרו" ככל הנראה בצפון אירלנד בדרך להתיישבות באיסלנד.

מי באמת גילה את אמריקה?

בקיץ של שנת 2000 יצאו קפטן אגרסטון וצוות ה "איסלנדינגור" למסע בצפון האוקיינוס האטלנטי, כדי לשחזר את מסעות הוויקינגים ל "וינלנד" (Vinland) ארץ היין, או כפי שהיא מוכרת היום, אמריקה. לפי הסאגות האיסלנדיות אמריקה התגלתה ע"י לייפור איריקסון (Leifur heppni Eiríksson) בשנת 1000 לספירה בדיוק. הצוות ערך מסע של 4200 מייל, עצר ב-25 נמלים בדרכו וזכה לברכתם של כחצי מיליון איש לאורך הדרך. עד לשנות ה-60 הייתה ההתייחסות למסעות הוויקינגים ליבשת אמריקה, כפי שתוארו בסאגות, מסויגת. בשנת 1960, איתרה חפירה ארכאולוגית בניופאונדלנד (Newfoundland), שרידי התיישבות ויקינגית, בדיוק במקום בו צוינה "וינלנד" על המפה הוויקינגית העתיקה ובכך שמה קץ לספקות.

רייקיאוויק ואגם טיורן בסביבות שנת 1900

ויקינגים – גילויים חדשים

בסתיו של שנת 834 לספירה נקברה אישה עשירה אולי מלכה או שמאנית חשובה עם הציוד שיועד לה לעולם הבא. על הספינה נקברו עם האישה ככל הנראה המשרתת שלה, ארבעה שוורים, לפחות תריסר סוסים, עגלה, שני אוהלים, מספר מיטות, סירים וציוד רב. אתר הקבורה המפואר נחפר בשנת 1904, ב "אוסברג" נורבגיה ושפך אור רב על התרבות הוויקינגית הטרום נוצרית. עד לחפירה זו נחשבו הוויקינגים לברברים גרידא. החפירה חשפה הישגים אמנותיים ותרבותיים שלא נפלו מאלו של האירופים בני תקופתם.

בניגוד לארצות אירופה שמלחמת העולם השנייה הביאה עליהם חורבן והרס, איסלנד נהנתה משגשוג ורווחה בתקופת המלחמה, ובסופה אף קבלה עצמאות. השגשוג והרווחה הם תוצאה של שהיה חיילי בעלות הברית בשטחה. לשהות החיילים הייתה השפע עצומה על איסלנד בכלל ועל רייקיאוויק בפרט.

בעת פרוץ מלחמת העולם השנייה איסלנד הייתה תחת שלטון דנמרק, כאזור עם סמכויות אוטונומיות. כיבוש דנמרק על ידי גרמניה הנאצית ב-9 באפריל 1940 קטע את הקשר בין שתי הארצות. ב-10 באפריל קבע האלת'ינגי (הפרלמנט האיסלנדי) כי הוא מקבל לידיו את השליטה בענייני החוץ של איסלנד ובוחר מושל זמני, סוון ביורנסון, שהיה לאחר מכן לנשיאה הנבחר הראשון של איסלנד.

מדיניות ניטרלית

במהלך השנה הראשונה של המלחמה בחרה איסלנד במדיניות של ניטרליות, ופעלה נגד כוחות שני הצדדים אם אלו הפרו את ריבונותה. ב-10 במאי 1940 פלשו כוחות בריטים לנמל רייקיאוויק, וכבשו את האי, מחשש שייפול לידי הגרמנים. הכיבוש הבריטי נמשך במהלך כל המלחמה. ממשלת איסלנד מחתה, אך לא התנגדה לכוחות הפולשים. ביום הפלישה הקריא ראש הממשלה הרמן יוהנסון נאום ברדיו בו קרא לאיסלנדיים להתייחס אל הפולשים כאורחיהם. הגרמנים אומנם היו מעוניינים בכיבוש איסלנד, ומדי פעם אף שלחו מטוסים לטיסות גישוש (עד היום קבורים 17 חיילים גרמנים, שמתו בהתרסקויות מטוסים בשטח איסלנד, בבית הקברות ברייקיאוויק). רעיון הפלישה הפלישה לאיסלנד על ידי הגרמנים נזנח עקב הפלישה לרוסיה.

האמריקאים באים

בשיא תקופת הכיבוש, היו לבריטים 25,000 חיילים על אדמת האי. ביולי 1941 עברה האחריות להגנת האי לידי ארצות הברית לאור הסכם בין ממשלת איסלנד וממשלת ארצות הברית. הבריטים היו זקוקים לכל כוחותיהם בזירות אחרות, והכריחו את האלת'ינגי להסכים לנוכחות כוח כיבוש אמריקני.

השלטונות הצבאיים הציעו לאיסלנדיים אפשרויות תעסוקה מגוונות בשירותים ובפרויקטים, וזאת לאחר תקופה ארוכה של אבטלה שכונתה השפל הגדול the great depression. במשך תקופת המלחמה איסלנד מכרה כמויות גדולות של דגים לבריטים, וזאת למרות האמברגו הגרמני והסגר שניסתה להטיל על אנגליה בעזרות הצוללות שלה. במהלך המלחמה מתו כ-200 מלחים איסלנדיים בהיתקלויות עם הגרמנים.

בניית תשתיות

אחד הפרויקטים שהעסיק איסלנדיים רבים היה בנית שדה התעופה ברייקיאוויק, שמשמש אף היום לטיסות פנים. אומנם השטח העפר המכונה וטנסמירי, שימש כבר בראשית ימי התעופה באיסלנד (שנות ה20- וה-30 של המאה הקודמת) לנחיתות והמראות, והמועצה ברייקיאוויק בחנה את האפשרות להכשיר את האזור לשדה תעופה, אך בעת פרוץ מלחמת העולם השנייה הרעיון נזנח, עקב בעיות מימון. באוקטובר 1940 החלו הבריטים את עבודות בנית שדה התעופה באזור. בתחילה נשמעו מחאות מהמועצה ברייקיאוויק, על בסיס ניגוד אינטרסים עם התושבים, אך בסוף הגיעו הבריטים והאיסלנדיים להסכם לא רשמי. התוצאה הייתה, מלבד תעסוקה לאיסלנדיים רבים, שבסוף המלחמה קבלה איסלנד שדה תעופה גדול יותר וטוב יותר ממה שתוכנן בתחילה.

ב-1940 האוכלוסייה באיסלנד מנתה 120 אלף, מתוכם 38 אלף היו תושבי רייקיאוויק. ב-1943 חיילי בעלות הברית מנו 53 אלף, רובם שהו באזור רייקיאוויק. היחסים בין האיסלנדיים לחיילים היו בד"כ טובים. לחיילים רבים השהות באיסלנד לא הייתה פשוטה, הם התלוננו על קור ועל שעמום.

ענף שירותים אחד שגשג במיוחד ברייקיאוויק והוא שירותי הכביסה לחיילים: כל חייל בריטי היה בעל 5 חליפות, שהיה צורך מפעם לפעם לכבסם. בימים יפים ניתן היה לראות "כביסה בריטית" תלויה ליבוש. שירותי הכביסה לבריטים ספקו תעסוקה לנשים ואף שמשו כמקור למפגשים ובאופן טבעי התפתחו קשרי רומנטיים בין הנשים האיסלנדיות לחיילים. יחסים שלא תמיד נראו בעין יפה, מכיוון שהחיילים נתפסו כתחרות לגברים המקומיים. מספר החיילים אגב, היה קרוב למספר הגברים האיסלנדיים באוכלוסייה.

החיים ברייקיאוויק עברו ממש מהפכה במשך שנות המלחמה, המחנות הצבאיים השאירו את חותמם על העיר. נפתחו מסעדות, בארים ובתי קפה. החנויות שגשגו, והחל יבוא מוצרים חדשים ומגוונים. הרגלי הצריכה, התרבות והבילוי השתנו בעקבות זאת.

קבלת עצמאות

ב-17 ביוני 1944 קיבלה איסלנד את עצמאותה כרפובליקה בעקבות משאל עם. מכיוון שדנמרק הייתה עדיין תחת כיבוש גרמני, חשו דנים רבים פגיעה מהצעד שנתפס כחד צדדי. למרות זאת שלח כריסטיאן העשירי מלך דנמרק מסר של ברכה לעם האיסלנדי. במהלך מלחמת העולם השנייה שגשגה איסלנד, וצברה יתרות מטבע חוץ בבנקים זרים. הממשלה, שהורכבה מנציגי שלוש המפלגות הגדולות, השמרנים, הסוציאל-דמוקרטים והסוציאליסטים, החליטה להשתמש בכספים למטרת חידוש כללי של צי הדיג, בניית מפעלים לעיבוד דגה, ומודרניזציה של החקלאות. מטרת פעולות אלו הייתה לשמור את רמת החיים באי ברמה הגבוהה של שנות המלחמה.

"המלחמה הנפלאה"

ההשפעה של מלחמת העולם השנייה על איסלנד הייתה כה דרמטית, שכונתה לעיתים: "המלחמה הנפלאה" או "המלחמה המבורכת" (Blessað stríðið).