הסאגות האיסלנדיות, כ-40 יצירות אפיות מימי הביניים, שבו את דמיונם של רבים במשך הדורות. שמם של הסאגות יצא לפניהם כיצירות סיפוריות בעלות עוצמה, המפתות את הקוראים לשקוע בהם, להמשיך ולקרוא. הסאגות היו השראה לסופרים רבים ביניהם רודיארד קיפלינג, ומילן קונדרה. ג'.ר.ר. טולקין התבסס במידה רבה על הסאגות, בתיאוריו של "הארץ התיכונה". שאלות רבות אופפות את הסאגות: מי חיבר את הסאגות? מה הייתה מטרת המחברים? מדוע הם נכתבו כפרוזה בתקופה שבה מרבית הספרות כתובה כשירה? איך הבינו אותם בני זמנם? האם הם שמעו אותם או קראו אותם? כיצד הם נשתמרו? עד כמה האירועים אמתיים?
הסאגות הראשונות נכתבו באיסלנד במאה ה-13, ומספרות את סיפור עידן הוויקינגים, ובמיוחד 160 השנים הראשונות להתיישבות הוויקינגים באיסלנד. המאות ה-14 וה-15 נכתבו סאגות נוספות, חלקן מתארות את המיתוסים הנורדיים, וחלקן מתארות מאורעות היסטוריים בתקופת כתיבתן. פירוש המילה "סאגה" (saga וברבים Sogur) בנורדית עתיקה היא "סיפור". עם השנים קיבל המונח משמעות רחבה יותר, כסיפור אפי רחב יריעה.
תקציר תוכן הסאגות
הסאגות מתארות חברה חקלאית באיסלנד ובנורבגיה שבה זמן פנוי היה מותרות. הסאגות מתארות חיים מלאי עבודה. הסצנות מתרחשות כאשר הגיבורים רועים את כבשיהם, מטפלים בסוסיהם, מבשלים, טווים, בונים, מכבסים, מבערים את נחלתם, סוחרים. מלבד יצירות אלה, רוב המידע הכתוב על ויקינגים נכתב על ידי אויביהם – נזירים וכמרים – שמבחינתם הוויקינגים הם אויבים. הסאגות אינן מכחישות את האלימות של הוויקינגים, אבל הן מתארות את שפיכת הדמים מנקודת המבט הוויקינגית. מקריאת הסאגות אנחנו למדים איך זה להיות אחד מאותם גברים בהירי שיער לוחמי חרב, היורדים מספינות אלגנטיות ומהירות ופושטים על כנסיה ובוזזים את אוצרותיה.
יחד איתם אנחנו מפליגים למחוזות לא נודעים: מזרח, מערב וגם אמריקה. אנחנו פוגשים אנשים שיודעים לחבר שירה, לספר בדיחות, מצטיינים בתחרויות שתיית אלכוהול, מתגוששים בקרבות סוסים, משתתפים בתחרויות שחיה ומשחקי כדור, אך נהנים לא פחות להתחמם לחומו של האח ולהקשיב לסיפורים על גיבורים. אנחנו למדים גם על הצדדים הפחות זוהרים של חיי הוויקינגים ועל הקשיים שבהם הם נתונים, מחלות, רעב, סכסוכי שכנים, יריבויות פוליטיות, ספינות נטרפות הנושאות בקרבם משפחה ואהובים, ואסונות קטנים הפוקדים את האנשים.
הגיבורים מתוארים באנושיות רבה, לוחמים עזי נפש המסתתרים באמבט מי גבינה כשהם מוקפים על ידי אויביהם, ויקינג עז נפש שבזקנתו נלעג על ידי נשי הבית וננזף על כי מסתובב הוא בין רגליהן. אישה שאינה יכולה להינשא לאהוב ליבה. נשים רבות מספור הנשארות באיסלנד ומתמודדות עם קשיי החיים, דואגות למשקן, מטפלות בקרובי משפחתן בעוד בני זוגן מפליגים לסחור, להתגושש , לבזוז הרחק מהן. ויקינג אחד פוחד מהחושך, ולשכנו חלומות רעים. אהבות נכזבות, מריבות קטנוניות, נקמות – נפש האדם על כל גווניה והדילמות האנושיות מתוארות בסאגות, ובכך, במידה רבה טמון קיסמם ומקור משיכתן.
סוגי הסאגות
כתבי הסאגות ממוינים למספר קבוצות על פי תוכנן ולפי זמן כתיבתן. לצד סאגות האיסלנדיים Íslendingasögur , נכתבו סיפורים קצרים יותר , המתארים עלילות צדדיות ונספחות לסאגות האיסלנדיות ומכונות "מעשיות קצרות על איסלנדיים" (Íslendingaþættir) . שני סוגי כתבי יד אלה הועלו כאמור על הכתב על פי מסורת שבעל פה, שנים רבות לאחר התרחשותם. הסאגות המכונות "סאגות בנות זמנן" Samtíðarsögur, נכתבו סמוך להתרחשותן. מלבד שלוש קבוצות אלה העוסקות באיסלנדיים ישנן סאגות אחרות העוסקות במלכים הנורווגים (סאגות המלכים), במיתולוגיה הנורדית (סאגות אגדה) וסאגות בהשראת יצירות מצרפת (סאגות האבירים).
ייחודיותן של הסאגות
הסאגות האיסלנדיות, הן בתוכנן והן בצורתן, ייחודיות לתקופת כתיבתן. קוראים בני ימי הביניים היו מופתעים מתוכנן עוד יותר מקורא בן זמננו. אנחנו בני המאה ה-21 מורגלים בספרות הדנה באינדיבידואל, בפעולותיו, שאיפותיו, מצוקותיו והדילמות שלו. אך עד להופעת הנובלה באנגליה במאה ה-18, שהעלתה על במת הכתיבה את האדם הפשוט, הספרות האירופאית הייתה מיועדת בעיקר לקהל אריסטוקרטי. נושאי הסאגות האיסלנדיות קרובות הרבה יותר לספרות המודרנית. האיסלנדיים כתבו בשביל עצמם – כלומר אוכלוסייה יחסית קטנה של אנשים מבודדים, קשורים בקשרי משפחה, החולקים את אותן נסיבות בהם אבותיהם התיישבו באיסלנד, ובנו את הארץ בהם כותבי הסאגות חיו. המתיישבים האיסלנדיים נהנו מניידות חברתית שאפשרה לאנשים בעלי תכונות מיוחדות כמו: כוח, כשרון, יופי, תשוקה לדבר ועוד – למצוא את מקומם בחברה. ניידות חברתית כזאת הייתה בלתי אפשרית באירופה בתקופה המקבילה. זו חלה רק מאוחר יותר, לאחר המגיפה השחורה. הדמויות בסאגות לפיכך הן דמויות הנתונות במאבקים ובמחלוקות. הדמויות מדברות, מתארות את הכוונות שלהן ואת מחשבותיהן, הדמויות האחרות מגיבות כלפיהן. המספר לעיתים מתאר את דעת הכלל לגבי המאורעות. התוצאה היא מורכבות פסיכולוגית. אין בסאגות כך נראה גינוני חצר, ודבר לא מונע מהאנשים הפשוטים להביע את דעותיהם.
כל סאגה אינה עומדת בפני עצמה, אלא היא חלק ממארג מורכב של סיפורים המתוארים בסאגות שונות. אע"פ שנכתבו על ידי מחברים שונים, הן כתובות במבנה דומה, כוללות סיטואציות וקונפליקטים דומים ומסרים דומים. הדמויות אף הן מופיעות במספר סאגות – גיבור של סאגה אחת, יופיע באחרת כגיבור משנה, ובשלישית רק באזכור קצר. הסאגות הן בעצם קולה של חברה, ושל דרך חיים, ואינה יצירה של סופר, ולכן המחברים אינם חשובים. אין יצירה אחת, אם כן, שהיא מופת ודוגמה לז'אנר הסאגות אבל ניתן למנות שלוש סאגות בולטות במורכבותן ועושרן.
הסאגה של ניאל (Njáls saga), הארוכה והמפותחת מבין סאגות האיסלנדיים, עוסקת בנושא נקמת הדם בתקופת השלטון העצמאי של האיסלנדיים, ומראה עד כמה הרצון לשמור על הכבוד עניינים פעוטים יכולים להגיע לתקריות אלימות, וליריבות למשך דורות.
הסאגה של אגיל (Egils saga), שבמרכזה עומד ענק חם מזג, אך בעל נפש פיוטית – אגיל בן גרים הקרח (אגיל סקטלה-גרים), מתארת את סיפור משפחתו: אבותיו עזבו את נורבגיה בעקבות סכסוך, מסעותיו בסקנדינביה ובאנגליה לבד ובלוויית אחיו, והתיישבותו בדרום איסלנד. במשפחתו של אגיל היו ניגודים, גברים מכוערים או גברים יפי תואר. אגיל שייך לסוג הראשון: גבר מכוער, עם ראש ענק, בעל כוח רב, שמלווה במזג חם. לעיתים הדבר היה לו לרועץ והסתיים במותם של אנשים בסכסוכים. אך דמותו של אגיל היא רבת פנים, ומשקפת במידה רבה את רבגוניות משפחתו. לצד הכיעור והזעם, הוא מופיע לעיתים כחכם אמיץ ורגיש. ללא ספק גולת הכותרת של היצירה היא פואמה שחיבר אגיל לאחר מות בנו בלב ים, בה הוא מבטא את כאבו. את תרגום הקינה לעברית ניתן למצוא כאן.
הסאגה של בני לאקסדאלה (Laxdæla Saga), מתרחשת בבריידפיורדור (Breiðafjörður) במערב איסלנד, ומתארת משולש אהבה טראגי, המסתיים במוות. אהבתם של שני חברים לאישה אחת גורם לסכסוכים והתרחקות. האישה אוהבת אחד, ונישאת לאחר מכורח הנסיבות המונעות ממנה להינשא לאהובה. רגשות האהבה הופכות לקנאה, המביאה למוות ולנקמה.
כותבי הסאגות
מרבית כותבי הסאגות הם אנונימיים. ישנם מספר כתבי יד שנכתבו באיסלנדית, או תרגומים לאיסלנדית המתוארכים לתקופת ההתיישבות. מחבר כתבי היד הידוע הראשון הוא ארי ת'ורגילסון (Ari Þorgilsson), המכונה "המלומד", שנולד זמן קצר אחרי תקופת הסאגות, והיה מרוחק מהן כשנים עד שלושה דורות. הוא כתב את "ספר האיסלנדיים", המהווה תקציר תולדות ההיסטוריה של איסלנד עד לזמנו. סאגות רבות מצטטות את דבריו כאסמכתה לאמינות הדברים.
יצירות מרכזיות בספרות האיסלנדית מיוחסות לסנורי סטורלסון Snorri Sturluson 1178 -1241 , סופר ומדינאי איסלנדי, בן למשפחה מכובדת ועשירה ממערב איסלנד. רבים מבני משפחתו היו מלומדים, כמרים ובישופים, שהצליחו להתעשר בזכות קשריהם עם הכנסייה. הוא זכה לחינוך אריסטוקרטי והתעניין מאוד בשירה האיסלנדית העתיקה ורצה לשמרה. שירה זו כבר בתקופתו נחשבה מורכבת וכללה מטאפורות מהמיתולוגיה נורדית. כדי לפרשה ולאפשר לאנשים רבים ליהנות ממנה כתב סנורי את ה"אדה הפרוזאית", שכללה את סיפורי המיתולוגיה וביאורים פואמות העתיקות ולצורתה. הוא שהה בנורבגיה מספר שנים בחסותו של המלך הנורווגי, ועם שובו לאיסלנד החל לכתוב את תולדות מלכי נורבגיה. הוא מצא את מותו במהלך מלחמת שליטה בין מספר משפחות משפיעות – הוא נרצח על ידי שכירי חרב.
סגנון הכתיבה של הסאגות
ניתוח סגנון הכתיבה מלמד על צורת החשיבה הנהוגה בימי כתיבתן. כפי שבימינו נהוג לתת סימוכין לעובדות על ידי ציטוטים, ממצאים ארכיאולוגיים, תיארוך באמצעים מתקדמים, עדויות מצולמות, מחברי הסאגות השתמשו במגוון אמצעים אחרים שעמד לרשותם להוכחת אמינות דבריהם, והיה מוסכם על קוראיהם ככאלה. הסאגות מנסות עד כמה שניתן לתאר את השתלשלות המאורעות כפי שהן קרו, או לפחות כפי שאנשים אמרו שהן קרו. העלילה מתקדמת לפי סדר כרונולוגי, וסיפור הסאגה לא יתחיל באמצע, כפי ששכיח בימינו. לעיתים יש שימוש בתיאור מהעבר – כדי להאיר תכונות או יחסים שמקורם במאורעות שקדמו לתחילת סיפור העלילה.
קולו של המספר כמעט אינו נשמע בסאגה, המאורעות מתוארים בצורה עניינית, ללא הערותיו על המתרחש וללא רמיזה על זרמים ומשמעויות נסתרות בעלילה. הומור, דברי חוכמה, ואירוניה הושמו על ידי המחברים בפי בדמויות. בסאגה של ניאל לדוגמה, לאחר סדרה של רציחות של עבדים שאורגנו על ידי בעלת הבית, מציין אחד הגיבורים "נראה שהעבדים הפכו פעילים הרבה יותר ממה שהיו" ו –"גבירתנו לא מניחה לעבדים למות בזקנתם".
ישנו פער בזמן בין תיאור המאורעות על ידי המספר לבין התרחשותם. המספר רואה לנכון להדגיש את אמינות המתואר, ועושה זאת במספר דרכים. אפשרות אחת היא לציין את קיומם של חפצים, ומקומות שהם עדות להתרחשותם של האירועים. חרב, שמצויה עד היום במשפחת המתואר, עצמות הגיבור שנמצאו כעבור שנים רבות, ומעידות על גודלו הרב, מעגל אבנים, מזבח עם סימני דם המעידים על הקרבת קורבנות ועוד. המספר, המודע לכך שמנהגים ונסיבות היסטוריות השתנו, ורואה צורך להסביר זאת.
כאשר מתואר גיבור סאגה הנמצא בלונדון בחצרו של המלך, רואה המחבר לנכון להבהיר כיצד יתכן שאיסלנדי, מבין את מה שאומרים מארחיו האנגלים. באותם ימין, כותב המחבר, השפה שדוברה באנגליה ובדנמרק הייתה זהה. רק לאחר שנכבשה אנגליה על ידי וויליאם עברו האנגלים לדבר אנגלית.
הצורה הנפוצה ביותר, מפתיעה ביותר אותנו הקוראים העכשוויים היא שימוש בשירה. בכתבי הסאגות מופיעים כתבי שירה לרוב. השירה המופיעה בסאגות משתמשת במטאפורות ודימויים ייחודיים לה. ככל הנראה היא הייתה קשה להבנה גם על ידי קוראיה בתקופת כתיבת הסאגות, ולכן כתב סנורי סטורלסון את האדה הפרוזאית, לביאור האדה הפואטית. סנורי מסביר שבימים בהם יושבה איסלנד, נהוג היה להופיע בחצרות המלכים ולהקריא שירה בפניהם. לא היה עולה על הדעת אז, לומר בפני המלך דברי בדיה או שקר, גם כאשר דובר בשירה. לכן, כותב סנורי, את מרבית המידע ההיסטורי בזמנו לוקחים מהשירה.
איסוף הסאגות
מלחמת האזרחים והשנים שאיסלנד הייתה מדינת חסות לא היטיבו עם המדינה ואנשיה. תושבי איסלנד, פינה נשכחת בממלכת נורבגיה ואחר כך דנמרק, היו עסוקים בעיקר בלשרוד בתנאי החיים הלא פשוטים באי. איסוף כתבי יד איסלנדיים החל באמצע המאה ה-17 על ידי בישופים וכמרים משכילים באיסלנד. מאמצי האיסוף כללו גם העתקה מכתבי קלף, למהדורות על נייר. כתבי יד רבים מצאו את דרכם מחוץ לאיסלנד לאוספים פרטיים ולאוספו של מלך דנמרק. לעיתים תכופות כתבי היד ניתנו כמתנה על ידי איסלנדיים שנזקקו לעזרה פוליטית או משפטית. מלך דנמרק ומלך שוודיה – כל אחד מצדו שלחו שליחים לרכוש ולאסוף כתבי יד באיסלנד, למלא את אוצר אוספיהם. בתקופה זו, מוסדות של השכלה ולימוד כמעט שלא היו באיסלנד. איסלנדי שהייתה לו אפשרות, נסע ללמוד באירופה. כזה היה ארני מגנוסו Árni Magnússon (1663-1730), שנולד באיסלנד, למד באוניברסיטת קופנהאגן ואף לימד בה. במשך חייו הוא אסף כתבי יד איסלנדיים עתיקים, ויצר בביתו ספריה עשירה. את מרבית חייו בילה בדנמרק, אך הוא חזר לאיסלנד מספר פעמים ובהם הוא ניצל את זמנו מלבד דאגה לענייניו הפרטיים, לאיסוף כתבי יד באיסלנד וללמידתם. בשליחות האוניברסיטה בה לימד הוא נסע לגרמניה ולשוודיה לבחון אוספים של כתבי יד, ולרכושם לטובת ספרית האוניברסיטה. הוא הופקד מטעם המלך הדני על מפקד האוכלוסין הראשון באיסלנד וניצל את נסיעותיו ברחבי איסלנד, לאיסוף כתבי יד נוספים. הוא עסק בהעתקת כתבי יד, ובשמירה של חלק מהם לספריתו הפרטית. השריפה הגדולה של קופנהגן שפרצה בשנת 1793, השמידה חלק ניכר מאוספו. ארני השאיר את אוספו לאוניברסיטת קופנהגן, באותה תקופה המוסד האקדמי היחיד בממלכה. הסאגות שמורות בימינו במכון על שמו.
חזרתן של הסאגות לאיסלנד
האיסלנדיים רואים בסאגות את המורשת הלאומית שלהן, ורואים חשיבות גדולה בכך שכתבי היד ימצאו על אדמת איסלנד. במשך השנים מאז קבלת עצמאות איסלנד הם פנו לדנמרק בבקשה לקבל את כתבי היד. ב-1961 נחקק חוק בפרלמנט הדני, שנאות לכבד את בקשת העם האיסלנדי, ולהעביר חלק גדול מכתבי הסאגות וכתבי יד איסלנדיים אחרים לרשות אוניברסיטת איסלנד. כתבי היד שיועברו, כך הוחלט, יהיו בעלי נגיעה לאיסלנד או על ידי כותב כתב היד או על ידי המאורעות המתוארים. החוק עורר ביקורת והתנגדות בדנמרק, וכך העברה בוצעה רק ב-1971, לאחר בירור העניין בבית משפט עליון בדנמרק.
ב-1 באפריל הובאו שני הספרים הראשונים לאיסלנד – כתב יד של האדה , ו"ספר פלאטי" Flateyjarbók מסאגות המלכים. כתבי היד התקבלו באיסלנד בטקס ממלכתי, ובהתרגשות רבה. ועדה משותפת של מומחים איסלנדיים ומומחים דניים הוקמה, כדי למיין את הספרים ולהחליט איזה להעביר לאיסלנד. העברת הספרים הושלמה ב-1997. כתבי היד האיסלנדיים נמצאים כיום במכון "ארני מאגנוסון" באיסלנד. ב"בית התרבות" ברייקיאוויק ניתן לראות תערוכה המציגה כתבי יד נבחרים, ומספרת את סיפור כתיבתן, איסופם וחזרתם לאיסלנד.
לקריאה נוספת:
אתר הכולל מבחר סאגות באיסלנדית ובאנגלית – http://sagadb.org
אתר עם תרגומים לעברית – http://www.tau.ac.il/~itamarez/sogur/index.html</a
