טלפון: 054-8023945

צרו איתנו קשר:





מלחמות הבקלה

מלחמות הבקלה (Cod wars) הוא שמה של סדרת מאבקים ימיים על זכויות דיג בין איסלנד לבריטניה.

“באיזו זכות אנו מאריכים את גבולותינו? הזכות של אומה לחיות”, משפט זה נאמר בכנות מלאה ומתוך כאב לבו של ראש הממשלה האיסלנדי הרמן יונסון (Hermann Jónasson) לכתב זר של עיתון ה”גארדיאן” (Guardian) הבריטי, שרצה לקבל הסבר להארכות גבולות המים הטריטוריאליים של איסלנד. הסיבה האיסלנדית הייתה הצטמצמות כמות הדגה במימייה בשנת 1958 שהשפיעה על פרנסת הדייגים במדינה, המגזר הגדול ביותר באוכלוסייה.

איסלנד, אי קטן בלבו של האוקיינוס האטלנטי שמרבית אוכלוסייתו מתפרנסת מדייג, אשר נקלע בשנות ה-50 של המאה הקודמת למשבר כלכלי בעקבות דייג יתר של דייגים איסלנדים וזרים במי איסלנד. על מנת להתמודד עם הבעיות הכלכליות שאירעו בענף הדייג, ממשלות איסלנד מצאו לנכון להאריך את גבולותיה המים הטריטוריאליים של מדינתם כפתרון הולם לבעיה ובכך בעצם אסרו על זרים לדוג בשטחם. הארכת הגבולות עוררה את חמתם של הבריטים, אשר התבססו והתפרנסו מהדיג בקרבת איסלנד וכעת הצטרכו לדוג במקומות מרוחקים יותר מאיסלנד בהם כמות הדגה נמוכה משמעותית. כתוצאה מכך נולדו התנגשויות שהביאו למשבר מתמשך בין איסלנד ובריטניה, אשר סיכן את מאזן הכוחות בתקופת המלחמה הקרה, שכן שתיהן נמנו על הגוש המערב.

ספינת משמר החופים האיסלנדי
ספינת משמר החופים האיסלנדי עוגנת בנמל רייקיאוויק

רקע היסטורי

לקראת סיום מלחמת העולם השנייה, ביוני 1944, הכריזה איסלנד על עצמאות מלאה וניתוקה מהממלכה הדנית. בתקופת מלחמת העולם השנייה עמדה איסלנד לצידן של בעלות הברית, כאשר משטחה יצאו מטוסים של ארצות הברית לפעולות כנגד הנאצים ומשתפי הפעולה עמם.

איסלנד הינה אי השוכן בין היבשות אירופה ואמריקה במימי האוקיינוס האטלנטי, צפונית מערבית לאנגליה. מיקומו הגיאוגרפי הינו אסטרטגי ובעל חשיבות כחוצץ בין היבשות. שטחה 103,000 קילומטרים רבועים ואוכלוסייתה מונה 306,694 נפש ומרבית כלכלתה מבוססת על תעשיית הדייג. בתקופת העימותים 90% מהייצוא האיסלנדי ו-40% מהתוצר הלאומי גולמי היו מבוססים על ענף הדייג. הדגה הנמצאת במים הטריטוריאליים של איסלנד מהווה עורק חיים ראשי עבור האיסלנדים. כמו-כן הדיג והים מהווים מרכיב חשוב ומרכזי ביותר באתוס הלאומי של האומה האיסלנדית. בשנת 1949 הפכה איסלנד לאחת מהחברות המייסדות של נאט”ו-הברית הצפון אטלנטית. במאי 1951, איסלנד חתמה עם ארצות הברית על הסכם המתיר נוכחות צבאית אמריקאית באי ובתמורה האמריקאים יגנו על המדינה חסרת הצבא. האיסלנדים הזדקקו להגנה מפני האיום הסובייטים ואילו לאמריקאים היה נוח לעקוב אחר הסובייטים באזור הצפון אטלנטי מאיסלנד. הבסיס האמריקאי הוקם בעיר קפלוויק (Keflavik). הנוכחות האמריקאית באי וההצטרפות לנאט”ו היו לפולמוס בתוך איסלנד. לא כולם אהבו את הרעיון מסיבות אידיאולוגיות ולאומיות.

עם סיום מלחמת העולם השנייה, שבו ספינות דייג זרות לדוג במים שמסביב לאיסלנד. תוך שנים ספורות ניתן היה לראות כי כמה ממרחבי הדיג החשובים של איסלנד צומצמו מבחינת כמות הדגה והתרוקנו עקב דיג יתר. ספינות הדיג הזרות הגיעו בעיקר מהערים הבריטיות-גרימסבי (Grimsby), הול (Hull) ופליטווט (Fleetwoot) וכמו-כן גם מדנמרק ומערב גרמניה, אך מולן לא התקיימו עימותים. העימותים היו מול המעצמה הבריטית.

עקב הצטמצמות הדגה, ממשלת איסלנד החלה לפעול בשביל פתרון בעיותיה כבר בשנת 1952. איסלנד החליטה על הארכת גבולותיה הימיים ובכך למנוע כניסת זרים אל אזורים העשירים בדגה. מדובר בארבעה עימותים אנגלו-איסלנדים שהתקיימו בין השנים 1952-1976. הגבולות הוארכו מ-3 מייל בפעם הראשונה ועד ל-200 מייל בעימות הרביעי. כל הארכה עוררה את זעמם של הבריטים. העימות הראשון היה בשנים 1952-1956 ובו בוצעה הארכה מ-3 מייל ל-4 מייל. בתגובה להארכה הבריטים נקטו בחרם כלכלי על תוצרת דיג איסלנדית, אך לא דובר עדיין על התנגשויות אלימות. העימות השני בין השנים 1958-1961 בו האיסלנדים האריכו ל-12 מייל. בשלב זה הבריטים הפעילו את הצי המלכותי כדי להגן על הדייגים הבריטים ואילו האיסלנדים את משמר החופים. הסיטואציה הייתה מתוחה. לאחר העימות השני, נחתם הסכם בין איסלנד ובריטניה האומר כי הבריטים מכירים בגבול החדש ובתמורה האיסלנדים יאפשרו לדייגים בריטים לדוג בשטח בחודשים מסויימים. עוד נקבע כי במידה ואיסלנד תאריך פעם נוספת את הגבולות עליה להודיע כחצי שנה מראש לבריטים ובמידה ולא יוסכם הדבר בינן, העניין יועבר לבית הדין הבינלאומי בהאג. ההסכם החזיק מעמד כ-10 שנים והוא בוטל עם התחזקותן של מפלגות השמאל באיסלנד אשר תפסו את השלטון בבחירות 1971. שתי ההארכות הבאות היו בשנים 1972-1973 ו-1975-1976, כאשר שתיהן כללו התנגשויות אלימות וכשבאחרונה האיסלנדים החליטו לנתק יחסיהם הדיפלומטים עם הבריטים. כאמור היקפי העימותים היו שונים וכללו ניסיונות של המעורבים בדבר לפתור את המחלוקות באמצעים דיפלומטים ולהביא לקיצם. התוצאה הסופית הייתה ניצחון איסלנדי, שכן ביוני 1976 הבריטים ויתרו וחתמו על הסכם שאיפשר את ההארכה האיסלנדית ל-200 מייל. כמו-כן, גבולות ה-200 מייל אושרו ואף נקבעו כחוק בינלאומי בועידת “חוק הים” של האומות המאוחדות. פרטי ההסכמות נוסחו לכדי אמנה בינלאומית-אמנת חוק הים. באמנה זו ניתנה הרשאה למדינות הגובלות בים לקבוע גבול מים טריטוריאלי קבוע במרחק של 12 מיילים ימיים מהחוף וכן לקבוע גבול כלכלי-ימי במרחק של עד 200 מיילים ימיים מחופי המדינה.

חשיבותם של האירועים הייתה בעצם המשמעויות שהיו יכולות להיגזר במידה והיו מסתיימים אחרת. תקופת העימותים הינה המלחמה הקרה, בה איסלנד ובריטניה נמנו על הצד המערבי המזוהה עם ארצות הברית וכי כל הפרה ביחסים בין איסלנד ובריטניה, ומימוש איומים איסלנדים לפרישה מנאט”ו, הוצאת הכוחות האמריקאים משטחה וחבירה לסובייטים, הייתה עלולה לסכן את הגוש המערבי בראשות ארצות הברית וייתכן ולהפוך סדרי עולם עדינים בזמנו.

מאת עומר אורון.

Another Iceland 2020 © All Rights Reserved.