טלפון: 054-8023945

צרו איתנו קשר:





מי הם האיסלנדים?

ההיסטוריה של ההתישבות באיסלנד קצרה יחסית לשאר האומות באירופה, ומתחילה בערך בשנת 870 לספירה עם תחילת ההתיישבות באיסלנד. קצרה ככל שהיא, ההיסטוריה של איסלנד מרתקת, כיוון שבמשך תקופה קצרה התפתחה באיסלנד חברה ייחודית , ושונה מאוד מהחברה בתקופה המקבילה באירופה. הסיבות להתפתחות חברה יחודית זו נעוצות במידה רבה בנסיבות שהביאו את המתישבים הראשונים להגיע לאיסלנד, ואופי המתישבים.

המידע הכתוב הקיים בימינו על תחילת ההיסטוריה האיסלנדית מבוסס של שני מקורות : “ספר האיסלנדים” (באיסלנדית Íslendingabók)  שנכתב ב1130 לערך על ידי ארי ת’ורגילסון “המלומד” (the Learned Ari Þorgilsson), ו”ספר ההתישבות” (באיסלנדית  Landnámabók) .קיימות  מספר גרסאות לכתב היד, המוקדמת ביותר היא בערך מ1275. על פי ספרים האלה נורדים גילו את איסלנד והתישבו בה החל מ870 .הסיבה לעזיבת סקנדינביה הייתה סכסוכים בין העוזבים לבין המלך הארולד “יפה השער”  (Haroid Fairhair), שבאותה תקופה איחד את נורווגיה  לממלכה תחת שלטונו. מלבד שני ספרים הם , קיימות סאגות רבות, המתארות את קורות המשפחות השונות, ושושלות היוחסין שלהן, שהגיעו לאיסלנד בתקופה של 60 שנה, המכונה תקופת ההתיישבות. המשפחות שהגיעו היו מבוססות, בעלות יכולת כלכלית לעשות את המסע בין ה1000 ק”מ מחופי נורווגיה לאיסלנד, ולהעביר אליה את משפחותיהם, חפציהם ובעלי החיים שלהם.

האיסלנדים

העדויות הארכיאולוגיות תואמות את הסיפור במקורות אלה: נורדים, בעיקר מנורווגיה ישבו את איסלנד לפני שנת 900. גם התפתחות הטכנולוגיה וההתקדמות במחקר הגנטי איפשרו לבחון מחדש את הסיפורים על מוצאם של האיסלנדים וגילו כי מבחינה גנטית הם במידה רבה נכונים. בנוסף העלו המחקרים פרטים מעניינים נוספים על אבותיהם של האיסלנדים.

הנורדים שהגיעו לאיסלנד מצאו ארץ שאינה מיושבת מלבד קומץ נזירים נוצרים ששהו בה . הנזירים עזבו את איסלנד לאחר מפגש עם הנורדים הפאגאנים , מכיוון שלא רצו כל מגע עם כופרים.בעוזבם את אסלנד הם השאירו ספרי תפילה,פעמונים וחפצי קודש אחרים. לא נמצאה אף עדות ארכיאולוגית לכך, אך ניתן למצוא אזכור בכתבי מלומד אירי בשם דיקוילוס (Dicuilus) , בספר משנת 825 המתאר ממפגש עם נזירים, שבאו מארץ שבה השמש בקיץ כל כך בהירה, “שניתן לראות את הכינים על הבגדים”. יש המזהים בארץ זו את איסלנד.

מי היו אותם נורדים שישבו את איסלנד?

בשמונה ביוני שנת 793 לספירה, הגיעה קבוצה קטנה של פושטים נורדים למנזר באי לינדיספארן (Lindisfarne), הנמצא באיזור חופיה המזרחיים של האי הבריטי. אירוע זה של פשיטה, שוד, ורצח הדהים את אירופה הנוצרית וסימן את ראשיתה של התקופה הויקינגית שנמשכה עד לשנת 1050 לערך. אך למען האמת הנורדים , המכונים ויקינגים, הגיעו לרחבי אירופה למטרות שוד אך גם למטרות סחר כבר במאות החמישית והשישית לספירה.

מרבית הנורדים היו חקלאים ויורדי ים, שהתפרנסו בעיקר מגידול צאן, דיג, ומסחר. השם ויקינג נגזר ככל הנראה; מן המילה “ויק” (vik) שפירושה מפרץ, ופירושו “איש המפרץ”, או יורד ים. הויקינגים אכן היו יורדי ים מצטיינים. מלבד יכולת ניווט ללא מפות וכלי מדידה, הם פיתחו דגמיים יחודיים של ספינות שאיפשרו להם לצאת למסעות ארוכים בים למטרות מסחר. ספינות אלה נקראו קנור,והן היו קצרות עם דופן גבוה ומפרש רבוע אחד שאפשר הפלגה בעזרת רוחות.ספינות אלה היו מצוידות היטב למטרת העברת אנשים, משק בית, וחיות. והן שמשו את הויקינגים גם לצורכי הגירה.

כתבי היד באירופה, המספרים על אירועי הפשיטה, השוד והגזל מתארים את הויקינגים כלוחמים אכזריים וצמאי דם, חסרי תרבות ויראת שמים. אך הויקינגים לא היו חסרי תרבות כלל וכלל. הם היו בוני ספינות מיומנים, חרשי ברזל ואומנים כפי שמעידים עיטורי חרבות, תכשיטים וסיכות שנמצאו בקברים. הם העריכו שירה ומספרי סיפורים והותירו לעולם את
, אוסף פרוזה העשיר ביותר שסופר ונכתב בימי הביניים הם חיו בכפרים וקיימו חיים חברתיים, שהושתתו על חוקים. במידה רבה החברה הויקינגית היתה מתקדמת יותר מהחברה הנוצרית, בעיקר ביחסה לנשים וזכויותיהן.

תקופת ימי הביניים היתה תקופה אלימה באופן כללי. החל מאלימות בין שכנים, דרך מקרי שוד בדרכים, פשיטות בין כפרים שכנים, וכלה בין אצילים ושליטים מקומיים. המוות היה אורח קבע גם בדמות מחלות, אסונות טבע, ואלימות במשפחה. ובכל זאת הויקינגים זכו להכלל בין דפי ההיסטוריה כאלימים ואכזריים במיוחד. את הסיבה לכך ניתן לקשור במידה רבה לתשובה לשאלה: מה הביא את הנורדים לעזוב את ביתם ולישב מקומות חדשים?

מה הביא את הנורדים לעזוב את ביתם?

החל מנפילת האימפריה הרומית החל תהליך של שינוי חברתי בסקנדינביה: כוחם של המנהיגים גדל, ותחת השפעתם כללה מספר הולך ורב של אנשים. המסעות לצרכי מסחר ולצרכי מלחמה התרבו, והתפשטו למרחקים גדולים יותר. תהליך זה היה אומנם הדרגתי, אבל במאה ה-9, ניתן לראות קפיצת מדרגה בהתפשטות הסקנדינבית :מספר ההתקפות גדל בצורה משמעותית והלוחמים היו מאורגנים ומקצועיים יותר. החלה התישבות קבע או מחנות למשך החורף במקומות רבים.

תהליך זה של ריכוזיות הכוח הביא בסופו של דבר להקמת הממלכות הדנית, הנורווגית והשוודית במאות ה-10 וה-11, תהליך זה גרר ירידה במספר מנהיגים המקומיים ובירידה של כוחם. בעוד שבעבר היו מנהיגים מקומיים רבים עצמאיים, כעת נדרשו הם לציית למלך אחד. מנהיגים שכוחם ירד או הסתכסכו עם המנהיג המרכזי בחרו לנסות את מזלם כויקינגים – יורדי ים לוחמים. בחירה זו העמידה בפניהם את הסיכוי לחזור לביתם עטורי עושר (שלל הביזה) וסיפורי גבורה, או להשקיע את הונם בחקירה ובהתיבו במקומות חדשים, הרחש מהשפעת המנהיג המרכזי. הישוב של איסלנד התבצע בתקופה שבה נוסדו קולוניות סקנדינביות גם באיי פארו, האיים ההיברידיים, אירלנד והאי הבריטי.

ילדים איסלנדים

הסאגות האיסלנדיות מתארות את ההיישבות באיסלנד כתוצאה מאיחוד נורווגיה תחת שרביטו של הארולד יפה השער, המתואר כרודן.  המתיישבים מתוארים כמנהיגים, בעלי אמצעים. הסברה כי מנהיגים מקומיים יעזבו את נחלתם, ועוזרם כדי לישב אר לא נודעת היא אינה סבירה, אך בהחלט יתכן שאנשים כאלה ישקיעו הונם בארגון משלחות וישוב מאחזים באדמות חדשות. השתתפות המשלחות אלה הביאה כבוד, הגדילה את הונם הפוליטי כמו גם את הונם החומרי.

העדויות מראות כי בתקופה זו מספר רב של אנשים – אלפים – נעו בספינותיהם על פני הימים ועסקו במלחמה, פשיטות וביזה. ויקינגים אלה היו יורדי ים מקצועיים שעסקו בכך במשך שנים על גבי שנים. אומנם חיו של יורד הים היו מסוכנים, ורבים מצאו את מותם במלמה או בטביעה, אך אותם יורדי ים שהגיעו ל”שיבה טובה” ולא יכלו עוד להלחם ולשוט, נזקקו למקום להתישב בו. האפשרות של להתישב במקום חדש, היתה לעיתים קרובות האפשרות היחידה. יתכן אף כי מארגני משלחות, בדומה לשיטה הנהוגה היתה בלגיונות הרומאים, פיתו לוחמים להצטרף אליהם בהבטחה שלכשיפרשו, הן יקבלו חלקת אדמה. מרגע שהוקם ישוב, והחל לשגשג הוא משך אליו מתישבים חדשים.

נקודה נוספת שיש להביא בחשבון היא המשאבים שהיו לאיסלנד בתקופת תחילת ההתישבות. איסלנד שגילו המתישבים היתה שונה מאוד מאיסלנד של היום. האי היה מיוער ברובו וירוק. המתישבים גדלו בו כבשים, יצרו ויצאו צמר, כרו ויצאו גופרית. משאב אחד היה כך נראה פופולרי במיוחד – חטי ניבתן. במאות התשיעית והעשירית חלה עליה בביקוש לשנהב החטים. חטי הניבתן נחשבו לאיכותיים פחות מחטי פילים, אולם באותה תקופה חטי פילים נעשו נדירים, דבר שהביא לעליה בביקוש ובמחיר שנהב הנבתנים. מלבד השנהב, שומן הניבתן שימש למאכל ומאור, והיו שימושים רבים לעורות. הניבתן היה נפוץ לחופי החוג הארקטי ובכלל זה מערב נורווגיה ואיסלנד, והמנהיגים המקומיים נהגו לסחור בעורות ובשנהב. העדויות מראות כי הארולד יפה השיער השתלט על נתיבי הסחר של נורווגיה, ובכך גם על המסחר בתוצרי ניבתנים. המנהיגים שישבו את איסלנד, פתחו לעתמם גישה חדשה לניבתנים, לדרכי סחר, ולעושר.

המתישבים הראשונים בכתבי היד – מיתוסים או מציאות?

ספרי ההתישבות מספרים על התושבים הראשונים, ומביאים איתם איזכורים למנהגים הויקינגיים, ולנסיבות שהביאו להגעתם. הגירסאות השונות חלוקות מעט ביניהן על הכרונולוגיה של המתישבים הראשונים אבל הסיפורים דומים.

הגירסאות השונות מזכירות סדר שונה מספר אנשים: נורדים בהנהגתו של הויקינג נאדאדור (Naddoddr), במסעם מנורווגיה לאיי פארו הוסטו ממסלולם והגיעו לפיורדים המזרחים של איסלנד. הם לא ראו שם סימן חיים אנושי. כשהפליגו משם באביב ירד שלג, והם כינו את הארץ “סניילנד “– ארץ השלג. הנורדי נוסף שביקר באיסלנד היה ויקינג שוודי בשם גארדאר סוואווארסון (Gardar Svavarsson), שבא לחפש את ארץ השלג. בעוד שספינתו של גארדאר מפליגה סביב לאי, השתחררה אחת מהסירות ובתוכה אדם בשם נאטפארי (Náttfari), ולפי אחת הגירסאות עבד ושיפחה והם היו המתיישבים הראשונים באיסלנד.

הנורדי הבא שהגיע בחפשו אחר ארץ השלג היה פלוקי (Flóki Vilgerðarson) , המתואר כ”ויקינג דגול” וסיפורו התרחש באיזור הפיורדים המערביים. הוא שחרר עורבים שינחו אותו בדרכו ליבשה, ולכן כונה פלוקי העורב – הראפנאפלוקי . במשך החורף חיות המשק של פלוקי מתו, ובאביב, שהיה קר, טיפס פלוקי על ההר הקרוב וראה מעברו השני פיורד קפוא, שעל שמו פלוקי ואנשיו כינו את האי איסלנד, ועזבו את המקום. לפלוקי לא היתה מילה טובה לספר על איסלנד, אך אחד מבני ציוותו ציין שהיו בה טוב ורע, ואחר ציין ש”חמאה נטפה מכל עלה של עשב”.

שתי הגרסות תמימות דעים לגבי המתיישב הבא – אינגולפור (Ingólfur Arnarson) , והן במידה רבה מכתירות אותו כאבי האומה.

אבי האומה האיסלנדית
פסל של אבי האומה האיסלנדית

אינגולפור והלגה היו ילדיו של אורן (Oern) ולייפור (Hjörleifr Hróðmarsson) היה קרוב משפחתו, וחברו הטוב. הסבים שלהם היו אחים שעזבו את מקום מגוריהם בעקבות סכסוך אלים שהסתיים ברצח והתישבו בדאלספיורד , בממלכתו של הדוכס אלטי. לייפור ואינגולפור היו חבריהם למלחמה של שלושת בניו. במשתה נתגלה סכסוך בין לייפור לבין אחד מבניו של הדוכס לגבי הזכות לשאת את הלגה, אחותו של אינגולפור. הסכסוך הסתיים במותו של בן הדוכס. על מנת לפצות את הדוכס, הם נתנו לו את כל רכושם, ועזבו את נורווגיה, במטרה להגיע לארץ הקרח, שתיאור פלוקי. הם אכן מצאו את איסלנד, שהו בה זמן מה, וחזרו לנורווגיה כדי להתארגן להתיישבות קבע באיסלנד. לייפור נשא את הלגה לאישה, ויצא לפשיטה על אירלנד. הוא חזר משם עם חרב, שזכתה אותו בשם לייפור-חרב :היורלייפור ועבדים איריים. לאחר שובו הם יצאו למסע ההתיישבות באיסלנד. לפני היציאה למסע אינגולפור התפלל לאלים והקריב מנחה להצלחת המסע, ואילו היורלייפור אחיו לא טרח לעשות זאת. כאשר התקרבו לאיסלנד זרק לים  אינגולפור שניים מקורות העץ של כיסאו, ונשבע להתיישב במקום שבו הם ישטפו לחוף. את החורף הראשון בילה בלשון יבשה בחוף המזרחי, ליד סקאפטאפל. היורלייפור התיישב באזור הדרומי יותר.

לאחר החורף שלח אינגולפור את עבדיו לחפש את קורות העץ. הם גילו שעבדיו של היורלייפור רצחו אותו, החריבו את ביתו וברחו עם נשות המשפחה לאי קטן לחופי איסלנד. אינגולפור יצא למסע נקמה, תפס את העבדים ושחרר את הנשים. הוא קרא לאי על שם העבדים, שהיו איריים – וסטמאן Westmann , כלומר אנשי המערב. אינגולפור תלה את חוסר מזלו של חברו, בכך שלא התפלל לאלים לפני היציאה למסע. את החורף השני בילה אינגולפור בחוותו של חברו. לאחר החורף השלישי מצאו עבדיו את קורות כיסאו באזור רייקיאוויק, ושם הוא התיישב.

בנם היה ת’ורסטיין, שיסד מועצה באיזור רייקיויק, שקדמה לאלת’ינגי, המועצה הכלל איסלנדית, בת’ינגווטליר  (Thingvellir). נכדו ונינו היו יושבי ראש המועצות. אינגולפור למעשה יסד אצולה מקומית.

איזכור שמו של אינגולפור כמתישב הראשון באיסלנד בגירסאות מאוחרות יותר של “ספר ההתישבות”, “ספר האיסלנדים” ובתיאור של היסטוריון נורווגי בשם תיאודוריקוס משנת 1180, נראה שאכן אדם בשם אינגולפור היה המתישב הראשון באיסלנד.

ספר ההתיישבות מציין שהמשפחות שהתיישבו ראשונות באיסלנד, שלחו נציגים למועצה, וניהלו ביחד את עניני המדינה, היו ברובם צאצאיהם של אדם אחד : ביורו בונה (Bjorn Bona). אם בוחנים את מוצא משפחות אלה, ואת העובדה שאינגולפור לא שייך אליהם, בהקשר של הסיבות שגרמו למשפחות אלה לעזוב את נורוגיה מלכתחילה , ניתן לשער שהבחירה בדמותו כמיסד האומה היא כדי להדגיש את רעיון חלוקת השלטון בין מספר משפחות: אינגולפור נבחר כדי ליצג את הקמתה של חברה חדשה, עם ערכי העבר , שבהם יש מקום לשיוויוניות בין קבוצת ראשי משפחות ואין משפחה אחת חזקה שלטת. צאצאיו הגשימו רעיון זה על ידי הקמת המועצות הכלל –איסלנדיות, האלת’ינגי.

המחקר הגנטי

האיסלנדים נחשבו לאוכלוסיה הומוגנית מבחינה גנטית עקב בידודם על האי במשך תקופה ארוכה, ובזכות העובדה שהם כולם צאצאים של כמה משפחות מתישבות .סיבה זו והעובדה שקיים תיעוד גיניאולוגי נרחב של תושבי איסלנד הפכו את איסלנד למוקד מחקר גנטי של חברות תרופות ומוסדות אקדמיים.

התפתחות המחקר הגנטי בעשרים השנים האחרונות ביחד עם מיפוי הגנים האנושי אפשר לאשש את הסברה העולה מכתבי היד ומרישומי האוכלוסין על מוצאם של האיסלנדים. הסאגות מזכירות לעיתים קרובות את העבדים האיריים או האנגלים של האיסלנדים, שמאוחר יותר השתחררו, וצאצאיהם התערבבו בסקנדינבים ואת הויקינגים שחזרו ממסעותיהם עם נשים איריות ואנגליות.

אומנם תוצאות המחקר אכן תואמות את סיפורי הסאגות , אך נראה כי לאוכלוסיה האיסלנדית יש אבות מגוונים יותר.

במחקר גנטי משווים קבוצות של צירופים גנטיים המצויות על הכרומוזומים בין אוכלוסיות שונות.בדיקת כרומוזום Y , הנישא אך ורק על ידי גברים, מתארת את שושלת היוחסין מצד האב, ואילו בדיקת הדי.אנ.אי המיטוכונדרי, המצוי בגרעין התא, ומועבר מאם לצאצאיה , נותנת מידע על השושלת מהצד הנשי שלה.

מחקר חדש מראה שחלק קטן מהאיסלנדים בימינו נושאים קטעי די.אנ.אי מיטוכונדרי המשוייך לתושבי אמריקה. על פי אותו מחקר קטעי די.אנ.איי אלה מועברים מאם לילדיה באיסלנד לפחות כבר 300 שנה. ככל הנראה הויקינגים שהגיעו במסעותיהם לאמריקה חזרו עם ילידי אמריקה למולדתם.; כאחוז ורבע מאוכלוסית איסלנד כיום (כ-350 איש) הם צאצאיהם של ילידי אמריקה.

מחקר גנטי אחר מראה שקבוצה גדולה של גברים איסלנדים, כ30% מאוכלוסיה , נושאים צירוף גנטי על כרומוזום Y, שנפוץ באירו-אסיה, ובעיקר באיזור אוקראינה ופולין. העדויות ההיסטוריות מתארות שהויקינגים הגיעו במסעותיהם למזרח אירופה למטרות סחר, והשתקעו באוכלוסיה המקומית. קרובי משפחתם של הויקינגים שישבו את איסלנד, הקימו כך נראה גם את הממלכות במזרח אירופה.

עדויות ארכיאולוגיות

לארכיאולוגים יש שיטה מדייקת לתארך את ההתיישבות באיסלנד. התפרצות הר געש ב-871 כסתה את דרום איסלנד ומערבה בשכבת אפר. כל ממצא ארכיאולוגי שימצא מתחת לשכבה זו מתוארך לפני 871, ואילו כל ממצא ארכיאולוגי מעל לשכבה זו מתוארך לתקופה מאוחרת יותר. נכון להיום לא נמצאו ממצאים ארכיאולוגיים מתחת לשכבת אפר זו.

החפירות הארכיאולוגיות באיסלנד הן בעיקר באתרים של בתים ושל קברים. בחפירות שנערכו בקברים נמצאו לצד חפצים האופייניים לויקינגים גם חפצים המרמזים על קשרים תרבותיים של הויקינגים לאזורים אחרים ביניהם פינלנד,שוודיה,ובעיקר האי הבריטי: סיכות קלטיות שמוצאן בדבלין, מחצבים שמוצאם באנגליה. חפירות שנערכו באתרים של בתים מספקות את מירב הממצאים על מתקופת ההתיישבות. הבתים המכונים “בתים-ארוכים” שבהם חיו המתיישבים זהים לבתים של הויקינגים בנורווגיה באותה תקופה. בית מלבני מוארך, קירותיו מעוקלים מעט, מחולק למספר מדורים, ובמרכזן אבן גדולה המשמשת כמדורה המרכזית. צורות המגורים מאפיינת תרבות מסוימת. בתיהם של הויקינגים שונים בצורתם מהבתים של תושביי האיים הבריטים למשל.

בעוד שהסאגות מתארות שלאיסלנדים היו אבות קלטיים, הממצאים הארכיאולוגיים כגון בתים, חומרים וכלים ,הם בעיקר של התרבות  הנורדית, אם כי ישנם ממצאים המעידים על קשרים תרבותיים עם הקלטים. הקלטים שהגיעו לאיסלנד כעבדים, הביאו אולי עימם חפצים השייכים לתרבותם, אך הם נאלצו להסתגל לצורת המגורים ואורח החיים של אדוניהם הויקינגים .

למידע נוסף:

מספר מוזיאונים באיסלנד מציגים תערוכות על התיישבות הויקינגים באיסלנד, המסעות שלהם ואורח חייהם.

מוזיאון הספינה האיסלנדית הוא משכנה של תערוכה על מסעות הויקינגים: https://www.vikingworld.is.

תערוכת ההתישבות, רייקיאוויק 871: http://borgarsogusafn.is.

המוזיאון הלאומי ברייקיאוויק– תערוכת “תקומתה של אומה”: https://www.thjodminjasafn.is.

מוזיאון ההתישבות בבורגנס: http://www.landnam.is.

Another Iceland 2020 © All Rights Reserved.